הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)בניגוד למשתמע מן התורה, חכמי המשנה פיתחו את דין 'ביטול עבודה זרה', המאפשר להשהות פסלים וצלמים, שעובדיהם ביטלו אותם מהיות אובייקטים של עבודה זרה. חשוב להפנים בהקשר זה לא רק את ההלכה כשלעצמה אלא גם את המגמה של חכמים, וזאת משום שהדבר יוכל לסייע בידינו להתמודד עם עולם האמנות העכשווי, הרווי בציורים ופסלים.
באופן עקרוני, נאסר להחזיק כל חפץ או אובייקט אפילו אם הם לא נעבדים (הלכות עבודה זרה ג, י):
"אסור לעשות צורות לנוי ואף על פי שאינה עבודת כוכבים, שנאמר 'לא תעשון אתי'… כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים".
מסיבה זו נאסר להלכה להכין פסלים או תבליטים בצורת אדם או להחזיקם וכן להכין או להשהות ציורים (גם אם אינם בולטים) של גרמי השמים (ראו רמב"ם שם, הלכות י-יא; שולחן ערוך יורה דעה קמא, ד). לעומת זאת, ציורים או פסלים של אלמנטים אחרים כמו חיות (לבד מהחיות שנראו במרכבה) או נוף– לא נאסרו.
כיצד ניתן ליישב את האיסורים הללו עם עולם האמנות המפותח של העידן המודרני? האם לא ניתן יהיה להחזיק בבית ציורים או פסלים, ומה לגבי בובות משחק? אכן, יש מן הפוסקים אשר אסרו את הדבר. הרב שמואל וואזנר אסר להשהות בובה בבית אלא אם כן פגם את פניה (שו"ת שבט הלוי קלד, א) וכן להחזיק בצילומים בהם נראית השקיעה (שם, סעיף ו). אפילו עשיית עוגיות בצורת ירח הוא נטה לאסור (שם, סעיף י).
אבל ניתן גם להציג גישה אחרת. המשנה בראש השנה (ב, ח) מספרת על רבן גמליאל שהחזיק בעלייתו "דמות צורות לבנות… שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה". התלמוד הבבלי (כד ע"א-ע"ב) מסביר כיצד הוא התיר זאת לעצמו: (1) אחרים עשו את הצורות, והיות שרבים פקדו את ביתו של רבן גמליאל אין חשש שיחשדו בו שעשה זאת לשם עבודה זרה. (2) הצורות היו עשויות פרקים פרקים. (3) רבן גמליאל השתמש בצורות לצורך לימודי בלבד. להלכה פוסק השולחן ערוך את ההיתר האחרון בלבד (יורה דעה קמא, ד): "וצורת חמה ולבנה וכוכבים, אסור… ואם הם להתלמד, להבין ולהורות, כולן מותרות אפילו בולטות".
מהלכה זו ניתן אולי ללמוד כיוון נוסף להיתר החזקתם של בובות ופסלים לצרכי משחק ואמנות. בהמשך למגמתם של חז"ל, אשר הקלו ביחסה של התורה לעבודה זרה, והסתפקו בביטול, ניתן כיום להרחיב את ההיתר של 'להתלמד' ולהחיל אותו על תחומים נוספים.
כך, למשל, כשמדובר בבובות משחק, ניתן לומר שהיות שיש היכר מובהק שהדבר נעשה לשם שעשוע ולא לשם עבודה זרה, הוא מותר (וכן התיר את הדבר בשו"ת מהרי"ט ב, יורה דעה לה). ומה לגבי יצירות אמנות? גם כאן, כך נדמה, יש להחיל את ההיתר של "להתלמד". אם רואים אנו ערך באמנות וביצירה, אם מוצאים אנו בכך ערך תרבותי, ניתן להתייחס לכך כדבר שנעשה לצורך התלמדות והרחבת הידע וממילא הוא יהיה מותר. הראי"ה קוק עצמו התייחס, אגב, בצורה חיובית לאמנות הספרות, הציור והפיסול, בהקדמתו לשיר השירים (עולת ראי"ה ב, עמ' ג') לפני שדבריו צונזרו, ועודד את העיסוק בהם.
ומתי יהיה הדבר אסור? הרב קוק רומז לכך שאמנות היא פסולה כשהיא נועדה לשרת את הכיעור והרע שברוח האדם. מבחינה הלכתית נוכל לנסח זאת כך: כאשר יצירה נעשית לא רק לשם אמנות יפה אלא לצורך האדרת האדם ולהאלהתו, הדבר יהיה אסור משום עבודה זרה. פסלי מנהיגים המוצבים במדינות דיקטטוריות הם דוגמה מובהקת לכך. גם בובות שעווה של מפורסמים קרובות לכך, ועל כן יש לתת בהן פגם כלשהו, כדין ביטול עבודה זרה. אך מלבד זאת, נראה שיש להמשיך את המגמה שהתחילו בה חז"ל ולברך על התפתחותה של האמנות המודרנית.
(דברים תשעח)
