מי שמחפש אישור להאמין, ימצא אותו, ומי שמחפש תירוץ לכפור, ימצא גם בתור דוקטור לפילוסופיה, שעוסק לא מעט במתן מענה לשאלות באמונה, לפעמים נדמה לי
כתבתי כאן לא מזמן שזה מדהים איך כמעט כל פוסט או כתבה ברשת, לא משנה על איזה נושא – מובילים בתגובות לוויכוח סביב אלוקים והדת.
הכוח היחיד שיכול להציב דרישות מוסריות הוא אלוקים המוסר הוא תופעה מופלאה בבריאה, כמעט על-טבעית. לכל יצור חי יש שאיפות טבעיות לשרוד, לשגשג, להשיג הנאות
הספר "הענק הקבור" של קאזואו אישיגורו, חתן פרס נובל לספרות, מתאר עלילה דמיונית המתרחשת באנגליה של המאה השישית לספירה. תושביה של אותה אנגליה קדומה חיים
עד הגאולה השלמה, זה לא ייגמר. תמיד יהיו עוד אויבים ועוד אתגרים אחד הביטויים הרווחים אצל הצעירים היום הוא "חי\ה בסרט". זו כמובן איננה מחמאה,
הצב היהודי נשאר עם רגליו על הקרקע, מתנהל לאטו, לא מפחד מאיש בשבת פרשת צו, הנושא שמתבקש לכתוב עליו הוא כמובן – צב. אמנם הצב
יש המסתכלים על ההיסטוריה של העם היהודי, ורואים בה מקור לדאגות. לכולנו הרי יש פוסט-טראומה מאירועים כמו השואה או חורבן בית שני, שגורמת לנו "לזהות
"הסללה" היא אחת המילים המטורללות שנוספו ללקסיקון בן זמננו. המשמעות שלה היא, שהחברה דוחפת אנשים מסוימים לצורות התנהגות מסוימות, בלי להתחשב באופי או ברצון האמיתי
בזמן האחרון כולם מדברים על הדמוקרטיה ונלחמים על הדמוקרטיה, וזה משעשע, כי רוב האנשים לא באמת רוצים דמוקרטיה. מה שרוב האנשים רוצים באמת זה דיקטטור
את זאת לימדה אותנו יציאת מצרים: שלכל גלות יש קץ, ומכל שקיעה בטומאה יש גאולה יציאת מצרים היתה רק "תירוץ" – כך אומרים בשם הרבנים
