
"הסללה" היא אחת המילים המטורללות שנוספו ללקסיקון בן זמננו. המשמעות שלה היא, שהחברה דוחפת אנשים מסוימים לצורות התנהגות מסוימות, בלי להתחשב באופי או ברצון האמיתי שלהם. כך למשל נטען, שהעובדה שבנים מעדיפים לשחק עם רובים ומכוניות, ואילו בנות מעדיפות בובות וחדי-קרן, נובעת מכך ש"מסלילים" אותם לכיוונים האלה, ומחנכים אותם מגיל צעיר שיש "דברים של בנים" ו"דברים של בנות", וכך גורמים ליישור קו לפי איזו תוכנית זדונית שמטרתה לשלוט בבני אדם (בעיקר בנשים) ולדכא אותם.
הרעיון הזה מופרך בכמה רמות. ראשית, כל מי שזכה לגדל כמה ילדים, יכול לראות איך ההעדפות שלהם באות לידי ביטוי באופן טבעי לגמרי. כבר מגילאי שנה-שנתיים, כאשר עומד לפניהם מבחר שלם של צעצועים, בנים יעדיפו את הרובים ובנות את הבובות, בלי שידחפו להם שום דבר לידיים או יגידו להם ש"זה לא בשבילך". חבר סיפר לי על קרובת משפחה פמיניסטית שלו, שניסתה לגדל את ילדיה בלי שום הבדל בין בנים לבנות – ועדיין כאשר הלכו ברחוב, הבן היה מרותק למראה מכונית כבאית חולפת, ואילו הבת נמשכה לשמלות בחלון ראווה. כמובן, תמיד אפשר לומר שאיכשהו "משדרים להם את המסר" באופן לא מודע – אבל זו אמירה ללא שום ראיה, כיסוי או ביסוס.
שנית, האם מישהו באמת מעלה בדעתו שאין שום משמעות לפיזיולוגיה השונה מהותית של בנים ובנות? שאין לה שום השלכות על האופי, האישיות, ההעדפות? שאישה – כלשון המשפט ההזוי של סימון דה בובואר – "אינה נולדת אישה, אלא נעשית אישה" בידי החברה? מעניין שדווקא אותם אנשים שמבחינתם האדם אינו אלא גוף וחומר, טוענים לניתוק מוחלט בין הגוף לנפש בעניין זה, וכאילו כל ההבדלים בין המינים הם רק תוצר של חברה ולא נובעים מהפיזיולוגיה.
שלישית, נניח שאכן יש דבר כזה "הסללה". מה האלטרנטיבה? לגדל ילדים בחלל ריק, בלי שום השפעה חברתית או תרבותית? זה מה שיגרום להם לגלות את "האני האמיתי" שלהם?
ורביעית, האם אלה הלוחמים נגד ה"הסללה", לא קולטים שהם "הוסללו" לכך בעצמם על ידי החברה הפמיניסטית? הרי אלמלא כל התעמולה בנושא, לא היו מעלים זאת בדעתם…
בקיצור, אפשר להמשיך לנסוע במסלול הישר ואין צורך לחשוש ממילים מבולבלות.
(ויקהל פקודי תשפ"ג)
