ארכיון של: ט״ו באלול ה׳תש״פ (ספטמבר 4, 2020)

לפני כשמונה שנים עמדתי, עם פרקליטות ארגוני הנשים, באולם בית המשפט העליון בניסיון לבטל את עִסקת הטיעון שעשתה המדינה עם

" כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־ הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם

הצרות הגדולות ביותר ראשיתן בדרך כלל בסימנים קטנים של בעייתיות, והן מתפתחות בהדרגה. בדומה לכך גם ההישגים הגדולים ביותר אינם

מצוות שכחה, המכוונת את האדם שלא לשוב על עקבותיו ולאסוף את העומר שנשכח מאחור, היא מצווה מרתקת. אי אפשר 'להתכוון'

כי תצא למלחמה. מנקודת מבט מסוימת, העולם הוא שדה קרב אחד גדול. לא רק מלחמות כפשוטן מתנהלות בו בשפע (מעטים

'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת

הפטרת פרשת כי תצא היא הפטרת נחמה. הנביא ישעיהו משרטט בה מעבר מעצב, בדידות ושממה לשמחה, לשפע ולביטחון. מסר מנחם

האקט שמאפיין כיום יותר מכל חתונה יהודית הוא שבירת הכוס, ואין דבר יותר אירוני מכך. שכן, לא זו בלבד שמדובר

"הנה הולך ובא יום השנה לפטירת רבינו הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. על כן התעוררתי ואכתוב דבר מה