'אני לאשתי ואשתי לי'

'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ…'. פיסקה שלמה העוסקת בסוגית הגירושין. המשפט שפותח את הפסקה דן במעשה הקידושין: 'כי יקח איש אשה ובעלה'. היינו מצפים, שהתורה תפרט יותר על הקידושין ועל הזוגיות. מדוע נמנעה התורה מלעסוק בהרחבה בצד האופטימי והיפה של קידושי אישה ובחרה לעסוק דווקא בהיפרדות? יתכן ודווקא מהנסיבות שפירקו את התא המשפחתי המופיעות בפרשה נוכל ללמוד את ההיפך. היינו, מהי זוגיות משמעותית וטובה: ' וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר'. המשנה במסכת גיטין (ט,י) מציגה שלוש דעות אמתי רשאי אדם לגרש את אשתו: "בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. שנאמר: 'כי מצא בה ערות דבר'. ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר: 'כי מצא בה ערות דבר'. רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה שנאמר: 'והיה אם לא תמצא חן בעיניו'".
לדעת בית שמאי ניתן לגרש רק אם הבעל מצא באשה ערות דבר לאמור אם נשברה המסגרת המשפחתית לחלוטין. בית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו, כלומר כאשר אין הסכמה בין בני הזוג, וכל נושא הופך להיות מוקד למריבה ביניהם. אולם, שיטתו של רבי עקיבא תמוהה. וכי יעלה על הדעת, שכאשר מצא אחרת יפה הימנה יגרש?! ואכן הרמב"ם בפירושו על המשנה מנמק מדוע ההלכה היא כבית הלל ולא כרבי עקיבא וז"ל: " ודברי ר' עקיבה דחויים, לפי שאם מצא נאה ממנה ישאנה עליה ולא יגרש את זו בעוד שלא חטאה שום חטא והיא מתאימה לדעותיו. והלכה כבית הלל". אכן, בתקופה של ביגמיה אין צורך להפסיק את מסגרת הנישואין וכי מה חטאה אשתו?! זאת ועוד, במקרה הגרוע יתחתן עם אותה אישה שחפץ בה ויהיו לו שתי נשים ואף יותר. רבי עקיבא אינו מתפשר. לדעתו, זוגיות היא שותפות מיוחדת בין איש לרעייתו גם בתקופה של ביגמיה, בזמן שרשאי הוא לשאת כמה נשים. כאשר התנאים מבררים מהו העושר הצפון לאדם עונה רבי עקיבא (שבת כה ע"ב): "כל שיש לו אשה נאה במעשים". אין עושר גדול יותר מזוגיות נפלאה ומתחשבת. לדעת רבי עקיבא, כאשר אדם מוצא אשה אחרת נאה הימנה יש משהו פגום בזוגיות. הנסיגה מתרחשת כבר מהשלב שבו אדם חושב, שיש טובה ויפה מאשתו. ובניסוח אחר: " דריש ר' עקיבא: איש ואשה, זכו – שכינה ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן" (סוטה יז ע"א).
לדעת רבי עקיבא הכלל הגדול בתורה הוא " ואהבת לרעך כמוך". היישום הראשוני והבסיסי לכלל זה הוא ביחס לאשתו. לאחר שהעמיד רבי עקיבא עשרים וארבעה אלפים של זוגות תלמידים וחזר עמם לביתו אמר להם את המשפט, שמבטא יותר מכל את הכרת הטוב לרעייה המסורה רחל: "שלי ושלכם – שלה הוא" (נדרים נ ע"א).
רבי עקיבא הציב רף גבוה ולכן שיטתו נדחתה מההלכה. מעשית, הערך הגדול של שלום בית גובר, ולא יהיה נכון לפרק זוגיות גם כאשר היא אינה מושלמת. וכי נוכל לפרק זוגיות כאשר אדם אינו רואה באשתו את חברתו הקרובה?! אולם שיטתו הערכית של רבי עקיבא לא נדחתה מההלכה והיא חייבת להיות אבן דרך לכל זוג שכורת ברית נישואין, שאין עושר לאדם יותר משותפה אמיתית כזו שאומר עליה "שלי – שלה". וכמובן אף בניסוח הפוך בלשונה של רעייתו "שלי – שלו". שיטתו של רבי עקיבא נדחתה מהלכות גירושין אולם נותרה על כנה כשאיפה בהקשר להלכות קידושין וזוגיות. בימים אלו של חודש אלול חודש התשובה יש לחזק גם את האמירה 'אני לאשתי ואשתי לי'.
(כי תצא תשעו)