'אשר נשיא יחטא' – בין הודאה לתמיכה
אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלקָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא
אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלקָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא
בעיני איש העולם המודרני של היום עלולה להיראות עבודת הקורבנות המתוארת באריכות בפרשיות ספר ויקרא כתמוהה ולא מובנת אם לא
חג הפורים מעורר לא פעם תהיות אצל מי שמצוי בעולמה של מורשת ישראל. בעוד ששאר החגים מתבטאים בתפילה ובריבוי הלכות,
ראשונים רבים ביקשו לתרגם את הקורבנות לשפה רציונאלית. שתי שאלות הטרידו אותם. ראשונה בהן היא השאלה התיאולוגית – כיצד ניתן
ספר ויקרא אותו אנו מתחילים לקרוא השבת, נקרא על שם המילה הפותחת אותו – "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה". כידוע, האות "א",
הרב צוריאל בובליל, עו"ד רב קהילה ומומחה לדיני משפחה אילו שאלתי אתכם מהי משמעות הקורבנות, והרלבנטיות שלהם במאה ה-21, אין
הרב משה פינצ'וק, ראש תכנית בית המדרש, המכללה האקדמית נתניה בתכנית "טובה חכמה עם נחלה" שבבית המדרש במכללה האקדמית נתניה
בהקשר לקרבן עולה, הפותח את ספר הקרבנות מדגישה התורה את הרצון:'אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח
לאחרונה איבדו עולם התורה ועולם החסידות את אחד המנהיגים הגדולים של הדור, שנפטר בשיבה טובה – האדמו"ר ר' משה יהושע
במסגרת ציוויי התורה על דין קרבן המנחה, נאמר (פר' ב' פס' יא') " כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה