לפרוש או לא לפרוש מהציבור?
אבות ב', ד "הוּא הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ; בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן
אבות ב', ד "הוּא הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ; בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן
חג הפסח מתייחד משאר המועדים, בכך שהוא החג היחיד שכל מצוותיו קשורות לפה, הן בדיבור שמצווים אנו לספר ביציאת מצרים
במרחב שבין אדם לרעהו המתנהל בעולם הממשי – ערכם של אנשי הטל מתעלה והולך גם בקשת ״מוריד הטל״ נאמרת בברכת
תולדות הגיור בישראל-תקופה שלישית, תקופת חז"ל (המשך) הנושא האחרון שבו נעסוק בגישות של חז"ל בסוגיית הגיור, הוא מניעי המתגייר. על
מצות המצה ואיסור החמץ מסמלים את שליטתו ואי שליטתו של האדם על יצריו כבר אמרו חז"ל: "הכל תלוי במזל אפילו
הפער הקיים בין מעמדו ההלכתי של הגר עד סיום הליך הגיור, לבין מצבו הזהותי והנפשי מעורר שאלות רבות בחיי הגר
במקום שיש אי סדר- הנשמה לא יכולה להתקיים ולפעול במלוא כוחה ועוצמתה סדר הוא מצב בו כל דבר נמצא במקומו
הדבר המתסכל ביותר בלהילחם בזומבים, הוא העובדה שאין עם מי לדבר. הם יכולים להיראות כמו אנשים נורמליים, אולי הם היו
פרשת השבוע מהווה המשך ישיר לפרשה הקודמת והיא פותחת בדרכי טהרתו של המצורע, ובקורבנות שעל המצורע להביא כדי להשלים את
במסורת ישראל נתקבע שמו של חג הפסח, בין שאר שמותיו, כ"חג החירות". ביטוי לדבר יש גם בסדר התפילה, שבה מוגדר