ארכיון של: ט׳ בטבת ה׳תשפ״ו (דצמבר 29, 2025)

בדרכים שונות אנו מבקשים להנציח. היסטוריונים רבים כבר ציינו את העובדה כי בתרבותנו אין אנו מוצאים מונומנטים גדולים, פסלים ואנדרטאות

"להלכה פנים זועפות", קבע ח"נ ביאליק במאמרו הקלאסי 'הלכה ואגדה', וצדק. לא רבים אוהבים הלכה. כשאני מזכיר את המילה הזו

אז בשבת האחרונה החלטתי להישאר בדירת השותפות שלי, לשם שינוי, ולנסות לגוון קצת כי בדרך כלל אני חוזרת הביתה. והנה,

  שאלה: חייל שב מפעילות מבצעית ממושכת סמוך לכניסת השבת, ועקב הפעילות המפרכת נרדם, והתעורר רק בשבת בבוקר. הוא החסיר

שיעור גדול בחינוך לדורו ולדורות עולם, נותן יעקב אבינו לבניו ולכולנו. לא בדיבורו הנוקב, אלא דווקא בשתיקתו הרועמת. לא היה

"רבנו הקדוש חשש בשיניו י"ג שנה, וכל אותן י"ג שנה לא מתה חיה בא"י, ולא הפילה אשה עוברה בא"י. בסוף

בכל ליל שבת, אנחנו משחזרים אחת מן הסצנות המרגשות ביותר בספר בראשית. יעקב, שזכה לראות את בנו יוסף אחרי שנות

יעקב מברך את בני יוסף (בראשית מ"ח, כ') "בך יברך ישראל לאמור: ישימך א-לוהים כאפרים וכמנשה", והפסוק מסיים: "וישם את

פרשת ויחי, פרשת סיום ספר בראשית, איננה רק סיפור פרידה. היא הצצה נדירה אל רגע שבו עם עומד על סף

רגעי השיא של המפגש בין יוסף, אביו ואחיו מלווים בהתרגשות רבתי. קולות הצחוק והשמחה נמהלים בבכי של התרגשות. עשרים ושתים