העולם שנברא והעולם שאנו בוראים
פרשת בראשית פותחת במילים הגדולות ביותר שאפשר לפתוח ספר: "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ". בתוך פסוקים ספורים נבראים
פרשת בראשית פותחת במילים הגדולות ביותר שאפשר לפתוח ספר: "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ". בתוך פסוקים ספורים נבראים
מדי שנה, כשאנו חוזרים ומתחילים מבראשית, אנו נפגשים עם שאלתו הראשונה של רש"י על התורה: מדוע לא פתחה התורה בפרשת
אדם הראשון נצטווה שלא לאכול מעץ הדעת. מה החטא בכך שאדם יהיה בר דעת ויֵדע להבחין בין טוב לרע? הרמב"ם,
יש לי תחושה שאנחנו חיים בתקופה שבה אנשים יודעים מצוין להעיר אבל פחות יודעים להאיר: אנחנו נעיר על החולצה שלא
יש מילים המשנות את העולם. וביניהן, אין מתחרות לשני פסוקים אלה מהפרק הראשון בתורה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ,
מעגל החיים היהודי מתחדש בכל שנה. זה איננו רק סיום התורה ופתיחתה מחדש, מבראשית, אלא זהו נוהג קבוע של התחלה
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוציא צה"ל הגדול הודעה רשמית שבה הוא מודה בפה מלא "משימה שיצאנו לבצע פשוט
בפסוק המרכזי של הפרשה נאמר: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א',
סמיכות היא ביטוי מורכב ומרתק. כאשר חפצים ומקומות נמצאים בסמיכות זה לזה אנו מתייחסים לכך כנקודת מוצא חשובה. אנו נעדיף
פרשת בראשית היא הפרשה שבה הכול מתחיל: העולם, האדם, המשפחה, החטא, הרצח, הקנאה וההתמודדות עם האחריות. אבל אולי דווקא משום