חיים כולכם היום

פרשת השבוע שלנו עמוסה בפסוקים מוּכרים ומלאי פאתוס. אחד מהם, מעורר אצלי זה זמן רב הרהורים ותובנות: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים, ד', ד').
על פי הפשט וההקשר– משה רבנו טוען, ואולי מבקש לשכנע, כי דרך התורה משמעה חיים, בעוד סטייה ממנה, חלילה, מובילה לכליה ולמוות: "עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת… כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ" (פס' ג').
ואולם דומני כי הרובד הפשוט אינו מספק. כל אדם שעיניו בראשו יודע כי בין האנשים המתהלכים חיים עמנו, ישנם כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות, ולהבדיל, גם פושעים ומחללי שם שמים. ולעומתם– אנשים, נשים וילדים טובי לב ושכל, שבכללם גם שומרי מצוות, נפטרים או נהרגים מדי יום. "שמור את מצוות התורה וזכה לחיים" או "עשה טוב– קבל טוב"– אין נוסחה זו מתקיימת בנו בהכרח.
פרשנים שעמלו ליישב ולהסביר את הפסוק המדובר ופסוקים דומים ה"מבטיחים" אריכות ימים "בתמורה" לקיום מצוות, העלו פרשנויות שונות. יש מהם שאף הציעו לראות במושג "חיים", ביטוי המתייחס לעולם הבא.
אבקש להביא עיון אחר בכתוב, ולמצוא במילות הפסוק תיאור עובדתי ומעורר השראה, של חווית הדבקות, במקום ציון של שכר או עונש המוּתנים במעשים.
"חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם": הדבֶק בבורא עולם, צולל כולו לתוך "הכאן והעכשיו" וזוכה על ידי כך להבין ולחוות חיים של ממש. אין ליבו ודעתו של אדם זה נתונים בגעגועים לעבַר ודאגותיו אינן מכוונות לעתיד, אלא הוא מממש בשלמות את ההווה, את הבריאה ואת עצמו, ומוציאם מן הכוח אל הפועל.
מחקרים בפסיכולוגיה חיובית "מתכתבים" עם רעיון זה ומזהים בהתמקדות בעשייה נתונה בהווה ("כולכם היום") מפתח לבריאות נפשית ולתחושת אושר וסיפוק. המונח "זרימה" (Flow), שנטבע על ידי הפרופסור מיהי צ'יקסנטמהיי, מבטא תחושה הוליסטית הנובעת מריכוז מלא והנאה פנימית מביצוע משימה. אדם החווה "זרימה", במקום להביט על הפעולה מבחוץ, הופך להיות חלק מהפעולה המאתגרת שהוא מבצע. לתפישת החוקרים, ריכוז מסוג זה משחרר את האדם מגבולות הדימוי העצמי שלו ומעניק לו תחושה של חופש ואפשרות, ויכולת "להמריא" מעבר לקיומו המוכר והמוגדר.
סוד מסודות החיים מגלה לנו משה: היום הוא היום!
(ואתחנן תשסח)