הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)הניסוח "צדק צדק תרדוף" הוא הוראה בלשון פיוטית של חזרה והדגשה, שאינה אופיינית בתוך פיסקה שעניינה הדרכה הלכתית מעשית לדיינים. אולי משום כך רבו ההסברים לפסוק זה. רובם מתייחסים לכפל המילה "צדק" בפסוק.
לדעת ריש לקיש יש שתי אפשרויות לעשות צדק. אחת בדרך של חקירה פורמלית של העדים ותהליך מורכב של הוכחות, והאחרת מזורזת, שבה השופט מתרשם מדברי הצדדים ומכריע על פי דעתו את הדין. לדברי ריש לקיש שני המושגים מתייחסים לדיון בדיני ממונות. בדיני ממונות יש אינטרס ציבורי שלא לנהל דיונים מורכבים וממושכים שיהוו חסמי שוק ויגרמו ל"נעילת דלת בפני לווים". לכן, אומר ריש לקיש שהתורה מלמדת אותנו שיש להבחין בין "דין מרומה" לבין "דין שאינו מרומה" (סנהדרין, לב, ב). בפני השופט שאלה מקדימה האם התובע רמאי או אדם ישר לחילופין אם טענות התובע נשמעות כעלילה ורמאות או כנות. במקרי רמאות, אין ברירה אלא לברר את הדברים לאשורם באמצעות דיני הראיות המקובלים. כשברור שהצדדים ישרים מצווה על השופט להורות מהי הדרך הצודקת להכרעת המחלוקת והדין ביניהם על פי דבריהם ובלי חקירות מיותרות, בהליך מהיר ויעיל.
פירוש אחר לכפל המילה 'צדק' שבפסוק הוא כדברי רב אשי: "אחד לדין ואחד לפשרה". יש מצבים בהם לא ניתן לעשות דין ואז יש לפנות לדרך הפשרה. הגמרא אף מביאה דוגמה למצב כזה בדוגמה המופיעה בברייתא. שתי ספינות עוברות בנהר במעבר צר. הן מגיעות זו מול זו. אם שתיהן עוברות, שתיהן טובעות. רק אם תעבורנה זו אחר זו תוכלנה לצלוח את הדרך. אך למי זכות הראשונים למעבר? אמנם, יש מצבים בהם ברור למי זכות הקדימה. אונייה טעונה תידחה מפני שאינה טעונה. קרובה יותר תידחה מפני זו שאינה קרובה. אבל כשמעמדן שווה אין ברירה אלא לפשר ביניהן: אחת תעבור ראשונה ותפצה את זו שממתינה (שם).
בעקבות דרשות הר"ן, סובר השל"ה שמדובר על שני סוגי צדק- צדק נצחי וצדק נקודתי. יש מצבים שבהם בית הדין חייב לחרוג מן הצדק המקובל. בית דין מכים ועונשים שלא מן התורה. מותר במצבים שבהם יש צורך-שעה גדול לייצר מעקפים להלכה הנוהגת.
לפי שלושת הפירושים הללו, ההנחיה "צדק צדק תרדוף" היא הוראה לדיינים לסגל לעצמם גמישות ולהרחיב את ארגז הכלים איתו הם עובדים. עליהם להיות מקצועיים מספיק כדי שיוכלו לנווט בכל מקרה ומקרה. משלושתם משמע שמושג הצדק הוא מושג דינאמי ויחסי. לא בכל מריבה יש לטפל באותו האופן. הרעיון הסדומי להכניס לאותה מיטה אנשים קצרים וארוכים הוא רעיון של חוסר צדק אף אם יש בו שוויון. אבל יש גם כיוון פרשני אחר לגמרי, ולפיו הפנייה בפסוק אינה לשופטים. האדם הפשוט הוא המצווה לרדוף אחר הצדק (ספרי, שופטים). האלשיך מבאר שהתנהלות בצדק עשויה למנוע התקוטטות בבית הדין. הצדדים יכירו זה בזכויותיו של זה ויימנעו מלבוא לדין. אם כל אדם ישפוט את עצמו, לאור אמות מידה של צדק הוא יבין שלעיתים נכון לסגת מן התביעה ולוותר עליה. הפשפוש העצמי והניסיון לבחון את הדברים מנקודת מבט של צדק מועיל להשכין את הצדק ללא מעורבות של בית דין בפועל. בית הדין הופך להיות מסמל של דרך מחשבה ופעולה שבעצם קיומו מביא להתהלכות צודקת של פשוטי העם.
ההסתכלות הרחבה הזו הופכת את הצדק לקוד הגנטי של עם-ישראל המתגלה בכל צורת פילוח שהיא. אותו הצדק שהוא כלי עבודה בבית דין, הוא הצדק המתבקש בענייני ניהול מדינה וגם בהתנהלות הפשוטה של האדם, במדינתו הפרטית של כל אחד ואחד.
(שופטים תשעט)
