הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בשפה היום יומית, כאשר שני אנשים מסכימים על סוגיה מסוימת ואינם חלוקים, אנו אומרים שהם רואים את המציאות עין בעין. צמד המילים "עין בעין" מופיע גם בפרשתנו וגם בהפטרה. בפרשתנו "עין בעין" מוזכר בהקשר לדינם של עדים זוממים: "וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן …". הפסוק עוסק בעדים שהפלילו אדם שחבל ברעהו וכתוצאה מכך נדרש לשלם פיצוי לנחבל, אולם עדותם נמצאה שקרית, ולכן הם חייבים לשאת באותו העונש – "עין בעין". באדם שחבל בחברו נכתב: "עין תחת עין" וכאן שינתה התורה וכתבה: "עין בעין". מסביר הרש"ר הירש:
"'תחת' מורה על תמורה, וכבר הוכחנו שם שהתמורה על פציעה גופנית משתלמת על ידי פיצוי כספי. אולם כאן העד רק ניסה להזיק את חברו, אך מחשבתו לא יצאה לפועל והיא רק הביאה לידי גזר דין, ולפיכך א"א לדבר כאן על תמורה, אלא התוצאה החוזרת אל העד היא גמול גרידא. משום כך אין כתוב כאן 'תחת' אלא "ב" שהוראתו היא כללית יותר".
נמצא, שהפירוש המעשי של "עין בעין" דומה "לעין תחת עין". אולם בהפטרה מילים אלו מקבלות פרשנות שונה לחלוטין. וכך נאמר: "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו נב,ח). לאמור, התצפיתנים צופים למרחוק ופוצחים בשירה משום שהם מזהים את שיבת ציון. הרב צבי יהודה זצ"ל פירש ש"עין בעין" הוא תיאור לניסיון האדם לכוון את עינו האנושית לעין האלוקית מעין "תאום כוונות". דומה לכך הפסוק: " פנים בפנים דבר ה' עמכם", שיש הזדהות מלאה בין המדבר והמקשיב. אדם צריך לשאוף לכוון את פניו ביחס להקב"ה. כך גם בראיית המציאות. העין האנושית היא שטחית ומצומצמת, היא מתמקדת במציאות הנוכחית ובדרך כלל אינה מסוגלת לראות למרחק. הנביא אומר, שאם עינו של האדם תהיה פתוחה יותר ומכוונת לעינו של בורא עולם, יוכל הוא לראות את שיבת ה' לציון. כך ניתן גם להבין את הפסוק המתאר את תקופת המדבר: "וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם …" (במדבר יד,יד). ומפרש בכור שור: "אשר עין בעין …והכל יודעים שאתה מחבבם, כי עין בעין אתה נגלה עליהם". הקרבה המיוחדת שהיתה בין ישראל להקב"ה בתקופת נדודי המדבר אפשרה לראות "עין בעין". כיום קל יותר לעין האנושית לזהות את התגלותו של הקב"ה בעולם. התבוננות מתוך פרספקטיבה רחבה של ראיית הגלות הארוכה, על כל צרותיה מאפשרת לנו להבחין בשינוי הגדול שחל בעם ישראל מאז קום המדינה. כמה מיוסרים האנשים שאינם רואים במבטם הצר את האור הגדול, רואים את הצרות ומתעלמים מהישועות. לעומתם, הצופים הרואים למרחקים מרימים את קולם: "נשאו קול", ו"יחדיו ירננו" כי מבט נכון על המציאות הוא גם טוב ומשמח.
בתקופה של בחירות מציגים את הרע ומסתירים את הטוב. גם המציאות הביטחונית מעוררת חרדות. אולם אל לנו להתעלם מהמציאות המיוחדת לה זכינו בדורנו. כבר אין צורך בצופים שרואים למרחוק אלא חיים אנו בתקופה של התגשמות חזון הנביאים. נכון להמשיך ולראות את המציאות מתוך רצף הדורות, ומתוך המבט הכולל להוקיר את המציאות העכשווית. ש"י עגנון סיים את ההקדמה המיוחדת לקדיש שחיבר במילים הללו: " …ונזכה ונחיה ונראה עין בעין, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן".
(שופטים תשעט)
