הרב שי פירוןאני מכיר משפחות שבהן 'ספרות שו"ת ס.מ.ס" עולה תדיר על שולחן השבת. לצערי, אצל חלק מהן לא כדי להרבות בלימוד תורה. קשה לרבים לראות את פרסומן של התשובות ברשות הרבים. אינני טוען שלא נכון להשיב לשואלים, אבל הפרסום?! כך משיבים על שאלות אמוניות ואישיות עמוקות?!
פעם שמעתי מהרב שפירא זצ"ל: "לא כל מה שחושבים – אומרים; לא כל מה שאומרים – מדפיסים; לא כל מה שמדפיסים – מפרסמים.
פרשת השבוע מזמינה בירור: מה שואלים רב?!
ראשית, יש להקדים: זכותם של כל אחד ואחת לשאול רב, בכל עניין. זו בחירה אישית. בעיקר כשאתה מעריך את רבך, את ניסיון חייו, את ההיכרות שלו איתך. ואף על פי כן עדיין ראוי לברר, מה נכון לשאול?
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ".
חכמי הבבלי והירושלמי נחלקו בעניין. בתלמוד הבבלי פרשו: "דבר – זו הלכה, למשפט – זה הדין. בין דם לדם – בין דם נדה, דם לידה, דם זיבה. בין דין לדין – בין דיני נפשות, דיני ממונות, דיני מכות, בין נגע לנגע – בין נגעי אדם, נגעי בתים, נגעי בגדים, דברי – אלו החרמים והערכין וההקדשות. ריבת – זו השקאת סוטה, ועריפת עגלה, וטהרת מצורע. בשעריך – זו לקט שכחה ופאה. וקמת – מבית דין, ועלית – מלמד שבית המקדש גבוה מארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות". לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי דרשו: "כי יפלא ממך דבר למשפט – מגיד שבמופלא שבבית דין הכתוב מדבר. ממך – זה עצה. דבר זו – אגדה. בין דם לדם- בין דם נידה לדם בתולים, בין דם נידה לדם זיבה לדם צרעת. בין דין לדין- בין דיני ממונות לדיני נפשות. בין דין לדין- בין הנסקלין לנשרפין לנהרגין ולנחנקין… וקמת מבית דין ועלית- זו העלייה. דבר אחר ועלית מיכן לבית הבחירה שלא ייבנה אלא בגובהו של עולם".
ההשוואה בין שני המקורות מדגישה הבחנה חשובה בדרשת תחילת הפסוק. בתלמוד הבבלי: "דבר – זו הלכה, למשפט – זה הדין" ואילו בתלמוד הירושלמי דרשו: "ממך – זה עצה. דבר זו – אגדה". לא מן הנמנע להבהיר שהתלמוד הבבלי מתמקד בהיבט הפורמלי של היהדות: הלכה ומשפט, ואילו תלמודה של ארץ ישראל, מדגיש את החשיבות להיוועץ דווקא בענייני אמונה והשקפה: עצה ואגדה.
במחשבה ראשונה ניתן לומר שהשיבה לארץ ישראל מציבה בפנינו אתגר גדול: לא להסתפק בקיום מדוקדק של ההלכה, לא להסתפק ביצירת מערכת משפט מהודקת וצודקת, אלא לגבש מערכת של אמונות ודעות עמוקה. יהדות, אינה רק הלכה, אלא גם תפיסת עולם, מערכת מושגים אמונית ומקיפה הדורשת מכל אדם לא להסתפק בשאלות יישומיות אלא לעסוק גם בשאלות קיומיות.
כרב קהילה נשאלתי שאלות הלכתיות רבות: מועדים, אבלות, נישואין, תרומות ומעשרות. אבל מעטים המקרים בהם מישהו התקשר לשאול על הפער שבין בחירה לידיעה, על שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו. בדרך כלל, אם הנושאים הללו עלו לדיון ציבורי, הרי שאני בחרתי להעלותם. עם השיבה לארץ הקודש, מצופה שלא נסתפק בתשובות של כן/לא, אסור/מותר בענייני הלכה. גם בענייני אגדה אסור שנאמץ את דפוס התשובות לשאלות הלכתיות. עלינו להזמין עצמנו לברורי אמונה עמוקים, לקבל עצות בשאלות הנוגעות למהות החיים. לחיות חיים של בן תורה ארץ ישראלי.
(שופטים תשעט)
