האישה הכושית של משה יפה או מכוערת?

מרטין לותר קינג טבע את הסיסמה black is beautiful. ואני שואל – מה הקשר בין שחור ליפה? זה כמו לומר "לבן זה יפה". שלמה המלך כותב על אהובתו שהיא שחורה ונאוה. חז"ל תמהים "שחורה אני ונאוה"? אם שחורה- למה נאוה וכי יש שחורה נאוה? אף פה איני מבין, מדוע חז"ל מביעים פליאה מדבריו של שלמה המלך? פעם ניגשה אלי נערה ממוצא אתיופי ואמרה לי "אני גאה בצבע העור שלי". מדוע היא הרגישה צורך להצהיר על גאווה על צבע עורה? נשוב לשאלה זו.
מרים מתלוננת באוזני אהרן על אודות האישה ה"כושית" של משה. מה היה המניע לרכילות? המפרשים על אתר, נחלקו על אודות זיהוייה של האישה הכושית. מי היא 'האישה הכושית' שעליה מדובר? ובהתאם לכך נחלקו גם בטיב הביקורת כלפי משה. על פי חז"ל משה פרש ונתגרש ממנה לאחר מתן תורה. על רקע זה מרים ואהרון מבקרים את משה על מהלך זה. שכן אם הסיבה לפרישה היא הנבואה הם יטענו "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה"? התמודדות על משמעות השם כושית לפיכך הייתה בעיניהם תנאי הכרחי להבנת המניע לביקורתם של מרים ואהרון. נאלצו הפרשנים להוציא מפשט הכתוב את המילה 'כושי' כדי להציע פרשנות אלגורית. רש"י כמו חז"ל פירש ש'האישה הכושית' אינה אלא ציפורה. הכתוב מכנה אותה 'כושית' כדי להדגיש את יופייה יוצא הדופן, כי 'כושית' פירושו 'יפה'. לפיכך, הביקורת של מרים ואהרון כלפי משה היא על תמיהתם – הרי משה לקח אישה יפה, אין לתלות את פרישתו ממנה בכך שהיא מגונה בעיניו ביופייה; מדוע אם כן פירש ממנה? אם מפני היותו נביא, הרי גם אנו נביאים "ולא פירשנו מדרך ארץ".
פרשן נוסף, ולא בכדי, ראב"ע מפרש את המילה 'כושית' כפשוטה. "והישר בעיניי שזו הכושית היא ציפורה, כי היא מדינית, ומדינים הם ישמעאלים, והם דרים באוהלים… ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל, וציפורה הייתה שחורה ודומה לכושית… והנה חשדו משה כי לא נמנע לשכב עם ציפורה רק בעבור שאיננה יפה". לפי פירוש זה, מה היו טענותיהם של מרים ואהרון כנגד משה? האלשיך ביאר זאת כך: "והנה רבותינו ז"ל אמרו שקראוה כך על גודל יופיה… והוא דוחק יהיה השינוי מחושך לאור… שמעתי אומרים כי ציפורה שחורה ולא נאווה הייתה, והוכיחוהו (מרים ואהרון) לאמור: למה פרש ממנה? אם על אודות היותה כושית וכעורה, הלא מעת לקוחיה ראוי היה לשים לבו על זה, ולא עתה" (אלשיך,"תורת משה", יב', א').
ישנם פירושים הסוברים כי האישה הכושית איננה ציפורה, אלא אישה נוספת מארץ כוש. רבי יוסף אבן-כספי, הפילוסוף ופרשן המקרא מביע תמיהה גדולה לפירושם של חז"ל ואחרים בעקבותיהם. בלשונו: "מפליא אני על הקדמונים, איך נפל לעולם בדמיונם שיפרשו דבר מן התורה הפך מה שכתוב… אונקלוס הגר חכם גדול היה – ומאין לו לפרש 'כושית' – יפה, שהם הפכים כשחור ולבן"?
כך או כך, מה שמכתיב את סוגי הפירושים השונים היא העובדה שאשתו של משה הייתה כושית, מה שככל הנראה היה קשה בעיניהם. הם לא יכלו להשלים עם העובדה שמשה יישא אישה שחורה. הרש"ר הירש בפירושו על התורה מבטא, במידה חותכת, את אי נוחותו הנחרצת מעובדה זאת. בעיניו הביטוי 'הכושית' משמש סמל לדרך של השחתה מוסרית, ומי שנושא כושית עושה מעשה המנוגד לדרך הטבע, שזהו דבר שאין הדעת סובלתו. אני רוצה לטעון בזהירות- לפיכך, היות ובתרבות הכללית ובתרבות היהודית דימוי הכושי הופיע כאחר, כנחות מעצם צבע עורו, נראה שזה הקשה עליהם לקבל את אפשרות שמשה רבינו נישא לכושית. אגב, בתנ"ך האתיופי בתרגום לגעז כתוב שמשה התחתן עם אישה אתיופית. זה היה דבר טבעי בעיניהם. 'כושי' לא היה דבר חריג, זו הייתה הנורמה.
נראה שאכן אין כל קשר בין צבע עור ליופי. עלינו לגלות מסוגלות ליציאה מעולם ההרגלים שלנו, מבית הכלא התודעתי שלנו, וללמוד לראות את המציאות מעבר לצבע העור.
(בהעלותך תשעט)