פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)"חיי שחורים נחשבים" (Black Lives Matter), ולא רק הם. גם חיי לבנים, וחיי עולי אתיופיה ומדינות חבר העמים, וחיי נער ערבי אוטיסט וחייהם של תושבי דרום תל אביב ונשים מוכות, ילדים וסתם עוברי אורח.
מחמת מגפת הקורונה אפשר ולא שמנו לב, אבל האלימות אוכלת בנו בכל פה. עד כדי כך שהלֵב, לא עלינו, נהיה לעתים גס בידיעות היומיומיות על רצח אישה בידי בעלה, הריגת מפגין שחור בידי שוטר בארצות הברית, נער אוטיסט במזרח ירושלים, או 'סתם' חיסול בצוהרי היום במרכז העיר כתוצאה ממלחמת כנופיות של העולם התחתון.
הקלות הבלתי נסבלת ושוויון הנפש שבהם מתקבלים דיווחים על מעשי רצח דבר יום ביומו מחייבים חשבון נפש. לצד הטיפול המשטרתי והמשפטי יש לערוך בדק בית ערכי ומוסרי. מה מביא אדם, יהא רקעו אשר יהא, ותהיינה דעותיו אשר תהיינה, לחנוק באכזריות מפגין חסר ישע לעיני עמיתיו, לשרוף בית על יושביו התמימים אנשים נשים וטף, לדקור את אשתו, או להכות למוות אדם אחר רק מפני שהם בני לאום או צבע עור שונה?
מושכלות יסוד הן בעולמה של תורה: כל אדם, יהא אשר יהא, עולם מלא הוא.
למותר לומר, שמקורות המשפט העברי אינם חפים מתיאור מקרי רצח והרג (למן מעשה קין והבל ואילך). זעיר פה זעיר שם, עולים מכמה מהם ניחוחות עזים של הפליה וגזענות. אבל הרוח השלטת והדומיננטית בהם סולדת דרך כלל מן ההרג והרציחה, ומגנה אותם בכל פה. וכדברי הרמב"ם: "שאף על פי שיש עוונות חמורין משפיכות דמים, אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים. אפילו עבודה זרה ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים, שאלו העוונות הן מעבֵירות שבין אדם לקדוש ברוך הוא, אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חברו, וכל מי שיש בידו עוון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עוון זה ולא יצילו אותו מן הדין".
תורת ישראל רואה בכל אדם, יהא אשר יהא, ברוא בצלם דמות תבניתו של הקב"ה, שדמו אינו סמוק פחות מדמנו שלנו. כך בארץ הקודש, וכך חוצה לה.
לא בכדי יצאו השבוע רבנים בחו"ל, בארצות הברית ובאנגליה, בדברי גינוי חריפים לרצח של המפגין השחור בידי שוטר בארצות הברית. מעבר לחשש מפני גילויי אנטישמיות נוראיים, שמפנים את האצבע לעבר הקהילה היהודית, מתמודדים יהודים בכל מקום, גם בישראל, עם גילויי הפליה וגזענות: דתיים, עדתיים, לאומיים, מגדריים וכיוצא באלה.
סוגית השוויון וההפליה במשפט העברי מורכבת ביותר. לצד מקורות והלכות שיוצרים הפליה על רקע של מגדר, לאום, דת וצבע עור (שלעתים מנסים להצדיקם בהיותם "הבחנה מותרת" ולא "הפליה אסורה"), קיימים גם לא מעט מקורות שמדברים בשבח השוויון. יסוד כולם בכך שכל בני האדם נבראו מאדם הראשון, וכדברי הנביא: "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵ-ל אֶחָד בְּרָאָנוּ", ומשם ואילך במקורות רבים.
דברים נכוחים בעניין זה השמיע רבי יוסף נסים בן אדהאן, מחכמי מרוקו בסוף המאה הי"ט: "כלל העולה, שלא יהיה שונא לשום אדם בעולם, יהיה מאיזה אומה שיהיה… וכל דבר שאינו רוצה שיעשו לו, אל יעשה הוא לאחרים. וכל מה שירצה שיעשו לו בני אדם, יעשה הוא לאחרים. כי אחר שכל הנבראים מאדם הראשון, שהיה יציר כפיו יתברך, נברא בצלם א-להים, והוא הוליד בצלמו כדמותו, ומטבע זה לא נפסל עד היום ועד סוף כל הדורות, כן יהיה תמיד, חתום בחותמו יתברך. וגם כמו שכתבנו לעיל: כי כל בני האדם הם כגוף אחד, מחובר מאברים רבים, וכל אחד צריך לחברו… אם כן ראוי לאדם לאהוב את מין האדם בכלל".
דבריו על "מין האדם", מהדהדים דברים שכתב הרמב"ם (והודגשו לא פעם בפיו של הרב יהודה עמיטל נ"ע, ראש ישיבת "הר עציון") בזהותו את כל אותם מאמרי חז"ל המדברים בשבח ה"אדם" ובחובות שיש לנהוג כלפיו (דוגמת מאמרו של שמאי הזקן, שעל אף 'קפדנותו' ציוונו: "והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות") עם "מין האדם" בכלל, ומתייחסים לכל אדם באשר שהוא, שנברא הצלם אלוקים, ללא הבדל דת, גזע ומין.
