פעם הגיע רווק מבוגר לרבי נתן מברסלב, לשפוך את הלב על התלאות שהוא עובר. ר' נתן סיפר לו מה שעבר על יעקב אבינו, איך שלבן היתל בו, כשעבד עבור רחל וקיבל את לאה, וכל זה כשאין לו משפחה תומכת שהרי הוא בבריחה מאחיו. ואחר כך המשך העלילות עם ה'שווער', בקיצור, ייסורים והרפתקאות סביב העניין של הזיווג.
אותו בחור ענה לר' נתן: "נו טוב, הסיפור של יעקב אבינו הרי כולו סודות התורה". "והסיפור שלך?", ענה ר' נתן, "הוא לא סודות התורה?"…
זאת נקודה נוקבת. קל לנו לקרוא סיפורים על התלאות של יעקב אבינו שהיה נרדף מאחיו ומחמיו. מעניין לנו לקרוא על דוד המלך שבילדותו היה ילד דחוי, שחי בבריחה משאול, ושעבר תלאות עד שלבסוף אפילו בנו רודף אותו, ועוד לא דברנו על הריכולים ועל הצהוב, "ישיחו בי יושבי שער" הוא אומר בתהילים.
ומה עם יוסף, שהאחים לא ממש מתים עליו ומוכרים אותו לעבד, שננטש על ידי משפחתו, עובר סיטואציה לא פשוטה של ניסיון קשה עם אשת הבוס, עד שמתגלגל לכלא כשבשמו נקשר סיפור מביש ביותר…?
לא פשוט אמנם. אבל באיזשהו מקום אנחנו אומרים לעצמנו, אלו סיפורים על גדולי האומה, אנשים שהיה להם 'ערוץ ישיר' עם הקב"ה, סיפורים שנכנסו לכתבי הקודש, איך זה קשור אלינו בכלל? אני, כשיש לי ניסיונות אני לא יוסף הצדיק. כשאני עובר תלאות, אני הרי לא יעקב אבינו או דוד המלך. אני לבדי בתוך ההרפתקאות. זאת התחושה. ופה ר' נתן אומר לבחור הזה: לא ולא! גם בסיפור שלך ה' נוכח, יש בתלאות שלך סודות התורה. הספר "שלך" נכתב עכשיו. יש משמעות לדברים שאתה עובר, ולתגובות שלך. זה לא משהו סתמי כזה.
המדרש (ויקרא רבה לד, ט) מביא כל מיני סיפורים מהתנ"ך, שאם האדם היה יודע שמעשה מסוים ייכתב עליו לדורות, היה נותן יותר השקעה ותשומת לב במעשיו. והמדרש מסיים: "ועכשיו אדם עושה מצוה – מי כותבה? אליהו ומלך המשיח. והקב"ה חותם על ידיהם". זהו מדרש מופלא, שבעצם אומר לנו שהכל ממשיך, כמו שיש ספר ירמיהו ויחזקאל, ממש עכשיו נכתב ספר מרדכי ושחר ויעל והדר… בשידור חי.
נו, אז אם הייתי יודע שייכתב עלי פסוק שמספר איך הגבתי כשקשה לי, מה עשיתי בתפילה, או כשמישהו פנה אלי לבקש עזרה, הייתי נותן יותר משקל ומשמעות לכל רגע בחיים שלי, לא כך? זה לא אמור להכניס אותנו ללחץ, אלא הפוך בדיוק, לתת משמעות גם לזמנים הפחות נעימים, לדעת שזה לא סתמי אלא חלק אינטגרלי מהעלילה.
"אלה מסעי בני ישראל" כמה טלטלות האדם עובר, והולך במדבר ובארץ לא זרועה בדרך ליעדים חשובים בחיים שלו. ואין לו עמוד אש וענן שמראים לו את הדרך, שמסמנים לו איפה לחנות ומתי לקום ולהמשיך ליעד הבא. והתורה מזכירה לנו ש"מוצאיהם למסעיהם – על פי ה'".
(מסעי תשעט)
אנחנו חלק מעלילה
השארת תגובה