התרגיל של הרבי

בכל קונפליקט, בכל כעס, יש איזו נשימה שכדאי לקחת, ולשאול את עצמי, לנסות להיזכר, מה אני רוצה מעצמי, לא בטוח שניצחון זו התשובה

מספרים על מישהו שהגיע לרבו ואמר לו שהוא כועס על כל דבר, כל טעות קטנה של מישהו לידו, הוא מיד חוטף קריזה, וזה גורם לסבל גדול, גם לסביבה שלו וגם לו, אבל מה הוא יכול לעשות? הרבי אמר לו שימתין בחוץ והם ידברו בהמשך. לפני שהוא הספיק לצאת מהחדר הוא שמע שהרבי אומר לגבאי שלו: "תכף תיגש ליהודי הזה ותעצבן אותו, תעמוד מולו, תפריע לו לשבת בשקט, תגרום לו לכעוס".

הבחור התיישב בחדר ההמתנה לקרוא משהו, וכמובן תוך כמה דקות הגיע הגבאי והתחיל לבלבל לו את המוח, ולהפריע לו. הוא חייך מהתרגיל שלא ממש הלך, וזרם עם השטויות של הגבאי. כשהרבי קרא לו הוא שאל, "תגיד, הגבאי עצבן אותך?" – "הוא ניסה", ענה האיש, "אבל אני שמעתי אתכם, וידעתי שהוא פשוט נשלח אלי מהרבי, כדי לנסות אותי".

"בדיוק", ענה לו הרבי. "מי שמעצבן אותך נשלח אליך במיוחד. לא ממני כמובן, אני רק מנהל את החצר שלי, אבל מי שמנהל את העולם שיגר אליך משהו, אם היית לוקח את זה כהזדמנות ל'תרגול אישי', אולי היה לך יותר קל".

***

טוב, יכול להיות שלא תמיד פשוט לחיות בתודעה כזאת, זה מן הסתם דורש הרבה אימון ועבודה פנימית.

אני חושב שהקטע הוא מיקוד. לפעמים אני עצבני על מישהו ואני לא עוצר לשאול את עצמי, להיזכר, האם 'ככה' רציתי את היחסים שלנו? ככה אני רוצה את עצמי מתנהל? לזה 'נרשמתי'?

לפעמים אתה פוגש אנשים, שלפני שבוע היו חברים הכי טובים, וברגע שהגיע הכסף הגדול, אין יותר חברות או משפחתיות, רק מאבק. כל אחד צודק, הוא לא רוצה לצאת פראייר. אבל בסוף השאלה היא האם אתה באמת מרוויח, בזה שאבדת קשר חברי או משפחתי.

הכי כואב, שלפעמים את עצמך, את המצפן הפנימי שלך, איבדת בדרך לניצחון…

לפעמים אתה פוגש מישהו שניצח איזה חבר, ובשיחת נפש אתה מגלה שאמנם טכנית הוא ניצח, אבל בחיים הוא מרגיש שהוא ממש הפסיד.

אין כאן קריאה לוותר מראש או להיות 'פראייר', אלא שבכל קונפליקט, בכל כעס, יש איזו נשימה שכדאי לקחת, ולשאול את עצמי, לנסות להיזכר, מה אני רוצה מעצמי, לא בטוח שניצחון זו התשובה. אם למשל חשוב לי להיות אכפתי, אז אכפתיות נהיית המטרה, ולאו דווקא "להיות צודק". זה לא יפתור לי את כל הבעיות באותו רגע, אבל זה יכול לרכך בי משהו, לתת לי כיוון. גם כשאגש לדבר עם הצד שהכעיס, זה יראה אחרת.

עם הילדים למשל, המיקוד הזה יכול לחסוך הרבה סבל מיותר.

***

האדמו"ר ר' יואל מסאטמר היה מחלק המון צדקה. הוא פעם אמר כשביקר בארץ, שבניו יורק אנשים באים לבקש ממנו עצות, ונותנים לו כסף, ואילו בירושלים, באים אליו לתת לו עצות, ולבקש ממנו כסף…

פעם הגיע אליו מישהו שסיפר שאשתו חולה מאד והוא צריך לשלם הון על ניתוח. ר' יואל הצטער לשמוע על צרתו ונתן לו את הסכום הדרוש. בהמשך היום הגיע אליו אחד הגבאים ואמר לו, שהוא בירר, והיהודי הזה סתם סיפר סיפור, אשתו בריאה, ואין שום ניתוח. הוא חשב אולי שהרבי יכעס, יצטער, אולי ידרוש את הכסף, אבל ר' יואל הגיב: "מה, באמת, אשתו בריאה? אתה כל כך משמח אותי עם הבשורה הזאת!".

(כי תצא תשפ"ב)