פרשת תולדות מהווה הזדמנות מתמדת לעיסוק בשאלות אמת ושקר – יצחק אבינו טוען על יעקב "בא אחיך במרמה ולקח את ברכתך", והמקרא שאינו יוצא מידי פשוטו, מגדיר זאת כמרמה. לא זו בלבד, אלא שמדרשים רבים מדברים על כך שיעקב אבינו לקה בעקבות דברים אלה, בין באופן אישי (שכן לבן עושה לו בדיוק את אותו הדבר – נותן הצעירה לפני הבכירה), ובין באופן היסטורי (כשזעקתו של מרדכי במגילת אסתר נכתבת באותן מילים של זעקת עשו, ועל כן חז"ל מקשרים בין השניים). בשל כך, עסקו רבים לאורך הדורות בדילמה הגדולה – אימתי חייבים לדבוק באמת במובנה המילולי, ואימתי מדובר בסוגיה מקיפה יותר, בה אפשר שהמושג "אמת" יוגדר אחרת, או שהאמת תידחה מפני השלום ועניינים אחרים.
הנטייה לעסוק בדילמות ובהתנגשויות היא מבורכת מאוד, אולם יש בה גם מחיר, שכן פעמים רבות היא מסנוורת, וממעיטה את החובה הפשוטה לעסוק באותם מקרים בהם אין דילמה כלל, לאמור: בהם יש חובה פשוטה לדבוק באמת. פעמים רבות כתבנו כי הנושא היחיד שבו התורה מצווה במפורש לא רק שלא לעשותו, אלא שיש חובה להתרחק ממנו, הוא השקר: "מדבר שקר תרחק". חכמים פיתחו אפוא את החובה להתרחק מן השקר למחוזות רבים שהם הפריפרייה של השקר – אמירת אחד בפה ואחד בלבד; כניעה ללחץ חברתי, והבעת עמדה מזויפת; חנופה; דיבור מניפולטיבי ועוד ועוד. תפקיד הדיונים בדילמות השונות אינו להשכיח את החובה הזו אלא להעצים אותה.
שקר, אפוא, אינו רק דברים שנאמרים בניגוד מוחלט למושא אותו הם מתארים. ניתן לשקר בצורות שונות ומגוונות, שבהן אומרים למעשה אמת, אולם לא אומרים את כל האמת ומעלימים את ההקשר ואת הנסיבות; לא אומרים רק אמת, אלא מטמיעים בתוך אמת זו דברי שקר, שהאמון בהם אף מועצם דווקא בשל העובדה שהוא חלק ממכלול שיש בו הרבה אמת; מדברים במניפולטיביות רבה, ועל ידי כך יוצרים במילים שהן אמת רושם שונה לחלוטין; מניחים לפחד ולאיום להשתלט על אומץ הלב, ומצטרפים לעמדות מנוגדות לבחירה החופשית הכנה של האדם; מעניקים משקל בהדגשה בכותרת לדברים שוליים, ועל ידי כך מטשטשים את הטיעון המרכזי; מערבבים בין עובדות לבין פרשנות, ועל ידי כך יוצרים רושם לא נכון, ועוד ועוד.
טוב נעשה אפוא אם נשיב את ההתכוונות המדויקת לשפה ולדיבור, ונקפיד בהם לפחות כפי שאנחנו מקפידים על כשרות דברים הבאים לתוך פינו; טוב אפוא שחוויית החיים של השיח תהיה מדויקת, בין כשאנו עוסקים בעניינים שבין אדם לחברו ומדברים עם בני אדם, ולא פחות מכך – בשעה שאנו עומדים מול ריבונו של עולם, בתפילה בווידוי או בכל עניין אחר, ומקיימים את דברי הפסוק "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני"; טוב אפוא כי ננצל את הדיון הגדול סביב יעקב אבינו והנסיבות המיוחדות שבהן עמד לא רק כדי ללמוד ממנו מה נכון ומה לא נכון לעשות, אלא גם את הבסיסים היסודיים של דיון זה – את החובה ואת הזכות לחיות חיים שחותרים לדיוק ולאמת, ולהתחיל בכל אותם מקומות בהם אין מדובר בסתירה לערכים אחרים ולמצוות, ושהם המקום שבו מתרגלים ללכת בדרכו של הקב"ה, שהוא א-לוהי האמת, ודבקים בדרך זו בכל העניינים היוצאים מפינו.
(תולדות תשע"ו)
דובר שקרים לא יכון נגד עיני
השארת תגובה