הרב יעקב הלוי פילבר (מייסד הישיבה לצעירים -ישל"צ וביה"ס נעם)לפי הפתגם שטבע רס"ג בספרו אמונות ודעות (מאמר ג ז'): "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", משמע שיחודו של עם ישראל הוא בתורה, וכך משמע גם מדברי הרמב"ם (אגרת תימן) שכתב: "שבתורה הזאת הבדילנו הבורא משאר בני העולם שנאמר (דברים י טו): 'רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה'. ואין זה לפי שהיינו ראויים לכך, אלא בחסדו של הבורא וטובו שהתחסד אלינו והטיב לנו בשביל שקדמו לאבותינו מעשים טובים בידיעת הבורא ובעבודתו". במקורות אחרים של רבותינו אנו מוצאים דעה אחרת כמו דברי המדרש (קה"ר א): "רשב"י אומר: כתוב 'כי כימי העץ ימי עמי' ואין עץ אלא תורה שנאמר: 'עץ חיים היא', וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל התורה? לא תורה בשביל ישראל, ומה תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותם על אחת כמה וכמה". וכעין זה מובא ב"תנא דבי אליהו" (אליהו רבה יד): "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאני אדם אחד . . . ואמר לי: רבי, שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהן קודם. אמרתי לו: בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה אבל אני אומר: ישראל קדמו". וכדבריהם משמע מנוסח ברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים" ורק אח"כ אומרים: "ונתן לנו את תורתו". או בתפילת המועדים: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות", ורק אח"כ: "וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך".
את המחלוקת, האם ישראל נבראו בשביל התורה או התורה בשביל ישראל, ניתן לקשור למחלוקת בין הרמח"ל והמהר"ל, כיצד נהיה עם ישראל לעם בחירה. לפי הרמח"ל (דרך ה' ח"ב פ"ד) בחירת ישראל היא תוצאה מחטא אדם הראשון, שהאנושות נפלה ממעלתה נפילה שלא תוכל להתעלות ממנה בכוחות עצמה, ולכן נקבע שחלק נבחר מהאנושות יהיה השורש ושאר האנושות הענפים, ו"השורש" הוא שיחזיר את האנושות למעלתה שקודם חטא האדם. ובכל אותה העת בחנה ההשגחה העליונה את אישי האנושות, ומי מהם שיכין את עצמו למעלה היותר רוממה הוא שייבחר מכלל האנושות להיקבע ל"שורש" יקר וטוב, וכמוהו יהיו צאצאיו הבאים אחריו. התחרות הזו התרחשה מאדם הראשון עד דור הפלגה, ובכל אותה תקופה לא חדלו להיות בעולם צדיקים דורשי אמת, כמו חנוך, מתושלח, שם ועבר, וכדומה, שהיו מזהירים את הרבים והולכים בדרך האמת, ועל כולם נתעלה אבינו אברהם ע"ה והוא נבחר במעשיו להיות שורש האנושות במדרגתה העליונה. והרמב"ם שכתב: "שהבורא התחסד אלינו והטיב לנו בשביל שקדמו לאבותינו מעשים טובים בידיעת הבורא ובעבודתו" אפשר לומר שהוא נוקט בשיטת הרמח"ל.
למהר"ל (נצח ישראל פי"א) שיטה אחרת כיצד נבחר עם ישראל. לשיטתו, עם ישראל נברא לכתחילה בעת בריאת בעולם כשאר יצורי תבל, והבחירה הזו אינה קשורה להתנהגותו של אברהם. בניגוד לנח שנבחר רק בגלל צדקותו, ככתוב תחילה: "אלא תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", ורק אח"כ כתוב שנח נבחר, ולכן כשחטא נח נתבטלה ממנו הבחירה, מה שאין כן אברהם, שאין התורה מזכירה כלל עם הופעתו את צדקותו, ואין אנו יודעים את טיבו של אברהם כאשר הקב"ה אומר לו: "לך לך מארצך ממולדתך". עם ישראל לא נבחר בגלל צדקתו של אברהם, אלא הוא יצירה אלקית שקדמה לבריאת העולם.
למחלוקת המהר"ל והרמח"ל כיצד נבחר עם ישראל יש השלכה גם להבנת דברי חז"ל על הפסוק: "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן". שאלו בגמרא (ע"ז ב ב): "מאי בעי (ביקש) בשעיר, מאי בעי בפארן? אמר רבי יוחנן: מלמד שהחזירה הקב"ה (את התורה) על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה". הרמח"ל לשיטתו מסביר את דברי הגמרא כפשוטם, שאחרי בחירת אברהם ניתנה לאומות הזדמנות שניה להיות גם הן ל"שורש האנושות", ואילו מי מהן שהיתה מסכימה אז לקבל את התורה, גם היא היתה מתעלה להיות בדרגת ישראל "שורש האנושות". וכיון שלא רצו, אז נגמר דינן לגמרי ונסתם השער בפניהן סיתום שאין לו פתיחה. ואילו לפי המהר"ל בספרו "תפארת ישראל" (פ"א) המסופר במדרש לא היה אלא משל הממחיש את אי התאמתן של האומות לתורה, שאילו היו מציעים להן לקבל את התורה זו היתה תשובתן. ורק ישראל, לפי מעלת נפשם כפי שיצר אותם הבורא, הם מוכנים לפעולות אלוקיות שהן המצוות, ולכן הם הסכימו לקבל התורה בנעשה ונשמע.
(במדבר תשעח)
