לא רוצה להירדם

בנערותי שאלתי פעם חבר למה הוא עזב איזה בית מדרש מסוים שהוא היה שייך אליו. המקום המדובר היה ידוע בשיעורים העמוקים שיש שם בקבלה ובחסידות. החבר אמר לי: "תשמע, יושבים עשרות אנשים, חלקם גם כותבים ומסכמים כל מילה שנלמדת, שיעור יכול להימשך שעות לתוך הלילה בעומק ובחריפות גדולה. ואז, מסתיים השיעור וכולם הולכים לישון". "לא הבנתי", אני שואל. "אני מחפש דיבורים שאי אפשר ללכת לישון אחריהם", כך הוא עונה לי. "אני מחפש.לשמוע דברים שיבעירו בי אש, שלא יתנו לי מנוח. לכן הלכתי הלאה להמשיך לבקש…".

אני לא חושב שיש מה לבוא בטענות על מקום כזה או אחר, כנראה הוא התכוון שמשהו בלב שלו לא מתעורר שם, זה סובייקטיבי, כן? שלא ייצאו מפה מסרים לא נכונים…

אתם יודעים, אי אפשר כמעט לדבר על רוחניות בת זמננו בלי להזכיר את ר' נחמן מברסלב. הוא נהיה הדבר החם, פופולארי לעשות עליו שיעורים וסדנאות וגם באקדמיה הוא תופס מקום של כבוד, אבל לא תמיד זה היה ככה. התלמידים שלו היו נרדפים, וזו היתה בושה גדולה מאד אם הבן שלך היה דורך בבית כנסת של ברסלב.

מי שהלך נגד כל הגיוון והדפיס את הספרים גם כשמסביב היה אפשר לספור את כל ברסלב על כף יד אחת – היה תלמידו רבי נתן. "בלעדיו אפילו דף לגניזה לא היה נשאר ממני", כך אמר עליו רבו. הוא תיעד כל מילה וכל התרחשות ודאג שהתורות של רבי נחמן יישארו לדורות הבאים. ובכן, מה היה מיוחד בו באותו תלמיד? פתחו שערי הלב: אחרי שר' נחמן היה מסיים דרשה, והחבר'ה התפזרו. ר' נתן היה מסתובב על שפת נהר הבוג וזועק שעות מעומק קרביו" בברסלב בוערת אש, הבער אותה בלבי"…

כל התנועה הרוחנית הגדולה הזאת, הגיעה בזכות תלמיד אחד שלא היה מסוגל ללכת לישון אחרי מה שהוא שמע.

הנקודה היא שהגיגים יפים ורעיונות מעניינים זה באמת נחמד, אבל אם זה לא מעיר את הלב שלי מהשינה ומעורר בי רצונות חזקים להתקדם ולהשתנות אז קצת חבל על הזמן… רבי נתן – שהיארצייט שלו בעשרה בטבת- הסתובב שנים וחיפש רבי, כי הוא חיפש דיבורים שיעירו אותו, שיבעירו את הרצון להתקדם באמת, לרפא את הנפש. בלי להתפשר.

(ויגש תשפ"א)