אסטרטגיה ייחודית של משק המים בישראל

משבר 'מי מריבה' שבפרשתנו מצטרף למערכת משברים סביב הצורך הקיומי הבסיסי במים, בעת מסע עם ישראל במדבר. נעמוד על ההתייחסות המיוחדת של התורה לצורך במים ולמשברים סביב משק המים, ונלמד על האסטרטגיה הייחודית של עם ישראל ביחס למשק המים.
כבר בסמוך לקריעת ים סוף פורץ משבר המים הראשון במרה (שמות טו כב). לאחר תקופת רגיעה בנווה המדבר באילימה, מתפרץ שוב ובמלוא עוצמתו במשבר 'מסה ומריבה' ברפידים (שמות יז א), שם נעשה לראשונה נס הוצאת המים מן הסלע. "פי הבאר", השמור לכך מששת ימי בראשית (אבות ה ו). ומאז, בזכות מרים, מלווה "בארה של מרים" את עם ישראל במסעותיו במדבר. בכל מקום שעם ישראל חונה במדבר, מצליח למצוא בו מים באופן נסי (כמהר"ל בדה"ח אבות שם, וכרמב"ן, ולא כרש"י שבת לה א). "ולפיכך שוב אין אנחנו שומעים תלונה על חוסר מים" (רש"ר הירש במדבר כ, ב). זהו נס עצום בהיקפו! בהתחשב בתנאי היובש המדברי ובכמות העצומה של המים שנדרשה כדי להשקות אוכלוסיה גדולה כל כך למשך זמן רב.
משבר 'מי מריבה' מתרחש בשנת הארבעים, בסוף תקופת המדבר ערב הכניסה לארץ ישראל. ביציאה מהשטח המדברי ובהגעה לאזור המיושב של קדש. בתקופת מעבר והסתגלות בין המדבר והנהגתו הניסית, לבין הכניסה לארץ ישראל והמעבר להנהגה בדרך הטבע (העמ"ד במדבר כ ה). "חרב המעין, והעדה וכו' הייתה נטולת התנאי הראשון של המשך הקיום: "ולא – היה מים לעדה"! וכו'. כשהגיעו לקדש שמחו על שחזרו לארץ נושבת, והנה לפתע חשו בחסרון מים שלא סבלו ממנו בכל המסע במדבר. משום כך סברו שמשה ואהרן איכזבו אותם – ורימו אותם!" (רש"ר הירש כאן). בכתוב יש לגיטימציה לצורך הקיומי ולבקשת העם למים (חזקוני במדבר כ ב). על כן הכתוב לא מגנה את עצם הבקשה, אלא את האופן שבה התבקשה ואת ההתדרדרות שבעקבותיה (ספורנו במדבר כ ג).
המשבר מסתיים בהכאת הסלע והוצאת מים, ובענישה חמורה למשה ואהרון. הרמב"ם פירש שהחטא היה בתגובה הכעוסה והבלתי מידתית של משה לדרישה הלגיטימית למים, שכביכול היה בה כדי ללמד שזה גם יחסו של הקב"ה לבקשתם (פ"ד שמונה פרקים, והרמב"ן והאברבנאל חלקו עליו). הפרשה מסתיימת ב"שירת הבאר" על הנס שבהוצאת מימיו (כלי יקר שם כא יז).
הפרשה מחדדת את הצורך הקיומי של האדם במים. בעם זהו משאב טבע אסטרטגי ואחד מאדני הקיום והכלכלה של המדינה. במים לשתייה וצריכה ביתית, בחקלאות, בתעשיה, ובהשפעה על המעטפת האקולוגית הסביבתית. מקורות המים קובעים את המפה הלאומית האסטרטגית. היקף אספקת המים לכל מקום במדינה קובע את יכולת ההתפתחות שלה. המים מעסיקים את הנהגה באופן קבוע.
מקורות המים עמדו לאורך ההיסטוריה במוקד של מתחים ומאבקים בין מדינות. בארץ ישראל מקורות מים מוגבלים ואזורים מדבריים. המאבק על המים החל בה בתקופת האבות שחפרו בארות ונמשך עד ימינו ב'מלחמה על המים' בשנות החמישים, לאחר בנית המוביל הארצי – להובלת מי הכנרת למרכז ולנגב.
בארץ ישראל משק המים תלוי בחסדי שמים (דברים יא א). כמו בכל התחומים האסטרטגיים, יש בו שילוב בין מעשה אדם ועזרת שמים, פיזי ורוחני. בניהול של משק המים עלינו לעשות ככל יכולתנו לפתחו, להוביל מים, לתכנן, לחסוך, ולהעשירו במים מותפלים (כעשרים אחוז מהצריכה!), אולם יש עדיין מרכיב שאינו תלוי בנו, אלא בהשגחה אלוקית.
בימי הבית המים עמדו במרכז עבודת המקדש בחג הסוכות, שבו "נידונין על המים" (משנה ר"ה א ב), בניסוך המים ובשמחת בית השואבה. ובמרכז תפילתו של הכהן הגדול בקודש הקדשים ביום הכיפורים (יומא דף נג ב). כיום הוא תופס מקום מרכזי בתפילתנו בהזכרת 'גבורות גשמים' ו'בבקשת גשמים' בעיתם, ולעיתים אף בתעניות ובתפילה מיוחדת על הגשמים משאלה אחרו לבוא.
(חוקת תשעה)