שחקו לפי החוקים

התורה מחדשת את הרעיון של חיים שלמים שמתנהלים לפי חוקים

מהו התחום שבו יש לחוקים חשיבות רבה ביותר? באופן מפתיע, התשובה היא בתחום המשחק. חוקי המדינה הם חשובים, אבל הם רק אמצעי עבור מטרה, שהיא הסדרת חייהם של התושבים בצורה טובה וצודקת. אם אנשים מעגלים פינות ועוברים על החוק פה ושם באופן שאינו פוגע באיש (למשל, חוצים כביש באדום כשהם לבד באמצע הלילה), זה לא נורא כל כך, משום שהמטרה עדיין נשמרת. לעומת זאת, כאשר מדובר במשחק, החוקים הם לא רק אמצעי אלא שהם מהותיים לעצם קיומו של המשחק. שחקן שחמט שיזיז את הרגלי רק עוד משבצת אחת קדימה, או שחקן כדורגל שייתן לכדור רק דחיפה קלה עם היד, ייפסלו מיד מהמשחק והמהלך שלהם יבוטל. במשחקים אין שום פשרות לגבי החוקים, וחייבים לשמור עליהם במדויק.

בדרך כלל, משחקים נערכים רק לשם הכיף, כך ששחקן שעובר על החוקים מסתכן לכל היותר בהרחקה מהמשחק. אבל יצירות בדיוניות רבות מתארות משחקים שבהן מוטלים על כף המאזניים חייהם ומותם של השחקנים, ולפעמים גם של אנשים אחרים או של העולם כולו. משחקים שבהם כל חריגה מהחוקים מובילה למוות או פגיעה חמורה, ורק שמירה קפדנית על החוקים יכולה להוביל להישרדות או לזכייה בפרס. לפעמים מדובר במשחקים של כוח ואלימות, כמו בזירת הגלדיאטורים ברומא העתיקה, ולפעמים במשחקי חשיבה ופתרון חידות הכרוכים במלכודות קטלניות. במקרים רבים, הדחף או הפיתוי לחרוג מהחוקים הוא גדול, ונדמה כאילו זה הדבר המתבקש – אבל מי שעושה זאת מגלה בדרך הקשה את טעותו. חייבים לשחק לפי החוקים.

התורה מחדשת את הרעיון של חיים שלמים שמתנהלים לפי חוקים – "אם בחוקותי תלכו". פרשתנו מבהירה שגם ב"משחק" הזה מוטלים החיים והמוות על כף המאזניים, הן אלה של האדם הפרטי והן של עם ישראל כולו. תמיד ישנם פיתויים לחרוג מהחוקים, שלפעמים נראים מגבילים מדי ולפעמים להפך, מנוגדים לתחושה המוסרית. אבל זו טעות, משום שמי שקבע את החוקים אינו סתם אדם אלא הבורא עצמו, שקבע גם את חוקי המציאות. ועם כל החשיבות ללב, לרגש ולחוויה הדתית – בסופו של דבר העיקר ביהדות הוא לשמור על החוקים, על המצוות וההלכה, ורק במסגרת הזו יש מקום לשאר. רוצים לנצח במשחק? שחקו לפי החוקים. זה לפני הכל.

(בחוקותי תשפ"ב)