הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)בראשית, היה האדם הכובש. האדם ניצב מול עולם פראי ובלתי מיושב בו שולט הטבע ללא עוררין, והיה עליו להתמודד איתו ולכבוש אותו. היה זה העולם העתיק, בו הופיעו התרבויות הראשונות והאומנויות הראשונות: על האדם הכובש היה להמציא מאפס את החקלאות והכתב, ההנדסה והבנייה, המטרולוגיה והטקסטיל, האסטרונומיה והרפואה. בעולם זה קמו האימפריות הראשונות, מצרים ובבל ואשור ופרס ויוון ורומא וסין וקרתגו והאינקה והמאיה. היה זה עולם של אלים, דרקונים ומפלצות, מטאפוריים וממשיים, עולם שהמניע העיקרי בו היה השאיפה לכוח. אנשים, שבטים, עמים וממלכות שאפו להעצים את כוחם ואת שטחם, לגדול ולהתעצם כמה שיותר. ובתוך העולם הזה קמה היהדות והביאה לעולם בשורה מסוג שונה, וכאשר הלכה הבשורה והתפשטה הופיע סוג אחר של אדם: האדם המאמין.
ימי הביניים היו זמנו של האדם המאמין. העולם העתיק והאימפריות שבו קרסו, ואת החלל שנוצר מילאו שתי הדתות הגדולות שצמחו מתוך היהדות והניפו את דגל האמונה באל אחד. בעולם של ימי הביניים צמחו הפילוסופיה של הדת והדוגמות שלה, כנסיות ומסדרים קמו והתפצלו ונאבקו ביניהן על עיקרי האמונה, כתות שונות ומשונות פרחו ונרדפו, מסעי צלב התנגשו עם כיבושי הג'יהאד. היה זה עולם של מלאכים ושדים, בו השמיים והגיהנום נאבקו ביניהם על נשמותיהם של בני האדם, עולם שהונע בעיקר על ידי כוחה של האמונה והלהט הדתי. ובתוך העולם הזה לקחה היהדות חלק במאבקי האמונה, כשהיא מנסה לשרוד, להסתגל ולשמור על ייחודה אל מול חזונותיהן של בנותיה החורגות.
העת החדשה ראתה את הופעתו של האדם החוקר. בהדרגה איבדו הדתות את מרכזיותן, והאדם השפיל את עיניו מהשמיים והחל לחקור את העולם הזה, כששאיפתו הפעם לא רק לכבוש אלא גם להבין. וככל שחקר האדם את העולם הלכו והתגלו פלאים חדשים. המדעים פרחו, נוסעים וחוקרים החלו להגיע לכל פינות העולם, חוקי הטבע נחשפו ונרתמו לטובת האדם, והטכנולוגיה חוללה מהפכה אחר מהפכה בצורת החיים האנושית. היה זה עולם של קוסמים ופיות, עולם בו סודות ורזים מחכים מעבר לפינה ומוכנים להעניק את כוחם למי שידע להשתמש בהם. ובתוך העולם הזה מצאה היהדות את עצמה מול שאלות ותגליות שלא הכירה בעבר, ומחשבות ורעיונות חדשים הועלו כדי להתמודד איתן.
מלחמות העולם והמשבר שבעקבותיהן הביאו את הקץ על ההשתאות והקסם. מתוך החורבן והאפר הופיע האדם שניטשה חזה בדאגה את בואו: האדם האחרון. עולמו של האדם האחרון הוא עולם פוסטמודרני קר ומיואש, ללא אלוקים, ללא אמת או ודאות, ללא אמונה. האדם האחרון אינו מסוגל עוד לאהוב, להאמין, לחיות באמת. כל שהוא מסוגל לעשות הוא למצמץ בעיניו מול המסכים המהבהבים, ולנסות לדלות מהם פיסות של ריגושים שבריריים וחולפים. זהו עולם של רובוטים ומכונות ההולכים ונעשים חכמים יותר, בעוד האדם הולך ונעשה רובוטי וריקני יותר. עולם בו אתאיסטים ורדוקציוניסטים מתיימרים לשחרר את האדם מאשליותיו, ולהותיר אותו כגוש חומר נטול נשמה, בחירה, רוחניות או קדושה, הנשלט בידי כוחות עיוורים וחסרי תכלית. עולם שמנסה לשטוף את הייאוש באמצעות פורנוגרפיה, סמים וצדקנות מתלהמת וגזענופובית שמהווה תחליף למוסר ולערכים.
ובתוך העולם הזה נמצאת היהדות, פצועה ומצולקת מקרבות העבר, ועליה להציב לו אלטרנטיבה ולהחיות מחדש את האמונה בתוך ים החושך. עוד לא אבדה התקווה; עדיין מסתובבים בעולמנו שרידים מעולמות קודמים, שרק מחכים לקריאה לדגל שתעורר אותם לחיים. האם היהדות תצליח לעשות זאת? האם היהודי בן זמננו יכול להיות מאמין אמיתי, אוהב ה' אמיתי, איש קודש אמיתי, ירא שמיים אמיתי – או שכל שהוא מסוגל לעשות הוא לקרוא עלוני פרשת שבוע באמצע התפילה המפוהקת, ולמצמץ בעיניו?
(אחרי מות תשעו)
