תחושת בטן

פסוק מסוים צד את עיני בקראי את ההפטרה: "בְּטֶרֶם אצורך [אֶצָּרְךָ] בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (ירמיהו א', ה').
למה מתכוון הנביא בדבריו?
לפי הפשט, ירמיהו מציין כי הקב"ה בישר לו שהוא הוקדש לנבואה עוד בטרם נוצר/ נולד.
עובדה מדהימה זו מבלבלת ומעוררת בי רגשות סותרים של שמחה ואכזבה. כמה משמח לגלות את קיומה של ההשגחה הפרטית ועוד בשלב כה מוקדם של יצירת האדם. ועם זאת, בקביעה החדה וההרמטית לעיל' יש מבחינת "הכל צפוי": עתידו ויעודו של אדם ידוע וחתום עוד בטרם היה בר דעת או עמד על דעתו. אם כך, מהו מקומה של הבחירה החופשית? ומה נדרש האדם לעשות בחייו?
רבים וטובים עסקו בסוגיה מרתקת זו והתמודדו עם תירוצה. ואולם, לא בנושא זה אבחר להתמקד הפעם, כי אם במושג פסיכולוגי שעניינו צירוף של בטן וידיעה, המכונה "תחושת בטן" או "אינטואיציה".
בסוף דברי, ארצה להציע כי ייתכן שבפסוק המדובר טמונה הדרכה או הנחייה עבורנו: להקשיב ולדעת את ה' "מבפנים".
אך בל נקדים את המאוחר…
מהי אינטואיציה?
אינטואיציה, טוענים החוקרים, היא היכולת לקבל ולפענח מסרים ללא חשיבה רציונאלית (סדורה ושלבית). אדם האוחז בתובנה אינטואיטיבית אינו יכול להסביר בשלמות מדוע הוא נוקט בה ואולם הוא משוכנע בנכונותה.
לפי פרופסור דניאל כהנמן (פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת , יליד 1934) המוח שלנו פועל בו זמנית על פי שתי מערכות חשיבה: "מערכת 1" פועלת מאחורי הקלעים, והיא החשיבה הלא מודעת, האינטואיטיבית, זו המגיעה במהירות ל"שורה התחתונה". לעומתה "מערכת 2" היא החשיבה המודעת והלינארית.
לשיטתו של כהנמן, חלוקת המשימות בין שתי המערכות עוצבה על ידי האבולוציה, כאשר המערכת האינטואיטיבית אחראית למשימות הרות גורל, כגון זיהוי מצבי רוח של זרים, גיבוש ידיעה לגבי כוונותיהם של הסובבים, איתור הזדמנויות הכרחיות כמו מזון ויצירת תחושת סכנה כשמשהו לא בסדר. ואילו מערכת 2 , האיטית יותר, משמשת לדברים נינוחים יותר, ולרוב דחופים פחות, כמו חשיבה מעמיקה על העתיד, הבנת טקסטים וכד'.
הכישרון המופלא ביותר של מערכת 1 (האינטואיטיבית), אומר כהנמן, הוא יכולתה לייצר עבורנו "סיפור" משכנע מהמציאות הכאוטית שסביבנו. מערכת 1 מעלה בלי הרף הצעות בפני מערכת 2: רשמים, אינטואיציות, כוונות ורגשות. חלק מהם, שמערכת 2 מקבלת, הופכים לדעות ועמדות, ודחפים (פעולות לא מודעות) הופכים לפעולות רצוניות.
כשהכל מתנהל כסדרו, כלומר רוב הזמן, מערכת 2 מקבלת את הצעותיה של מערכת 1 ומשנה אותן מעט מאוד, אם בכלל.
באשר לשימוש בביטוי "תחושת בטן" כביטוי נרדף לאינטואיציה, כאן מדובר בתופעת לוואי של מאמץ מרוכז של מערכת 1. "כשהיא (מערכת ,1 האינטואיטיבית) מתמודדת עם אתגרים היא מפעילה את המערכת הרגשית, ולזה יש ביטוי במערכת האנטומית", אומר כהנמן. "האישונים מתרחבים, קצב הלב ולחץ הדם משתנים. הגוף מגיב למאמץ, ואתה מרגיש את זה קודם כל בבטן ובחזה".
"עד שני העשורים האחרונים לא ידענו כמעט כלום על מערכת 1. עצם קיומה הוא שינוי גדול בעולם הפסיכולוגיה." (מתוך "איך האינטואיציה עובדת", כלכליסט, ספטמבר 2011)
אינטואיציה ניתן לפתח, טוען כהנמן. תיאוריות נוספות, התומכות בטענה זו, מתרכזות בטכניקה של אימון בהרפיה.
***
" בְּטֶרֶם אצורך [אֶצָּרְךָ] בַבֶּטֶן, יְדַעְתִּיךָ ". ביטוי זה מתייחס לידיעה של הקב"ה את טיבו של הנביא. בהקשר שלנו, ניתן לפרש את הפסוק כמרמז על חיבור עמוק ואינטימי בין הבורא לנברא, כאילו היה הנברא בגופו של הבורא ממש.
ואולי מנחה כאן הקב"ה את הנביא ואותנו: כפי שיודע אני אתכם מבפנים, כך עשו גם אתם. לימדו להרפות ופנו לי מקום אינטואיטיבי בתוככם. דעו אותי כעובדה לא רק בשכל, כי אם ברגש ובעומקו וקרביו של הגוף.
(מטות תשעו)