מערכת שבתוןבנעם מנעימים
שמואל בר-לבב, עו"ד
מנכ"ל מוסדות מדרשית נעם
"וידבר ה' אל משה לאמור פנחס הן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם …לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום"
הקב"ה הבטיח לפנחס שכר על קנאותו במעשהו של זמרי . ובתרגומו של יונתן בן עוזיאל מבואר כי השכר הוא שיהפך למלאך ויחיה לעולם לבשר את גאולת עם ישראל באחרית הימים, וכך מובא גם בזוהר הקדוש. ופרשנים מבקשים להבין מדוע דווקא פנחס הוא זה שיהיה מבשר הגאולה ולא אחר?
ידוע כי פנחס ביצע שתי פעולות חשובות ומיוחדות למען עם ישראל לפני כניסתם לארץ: א.כמסופר בסופה של פרשת השבוע שעבר אודות הרומח שלקח בידו ובו הרג את זמרי וכזבי בת צור. ב. באירוע המסופר בפרשת מטות בו צווה משה רבנו לנקום נקמת בני ישראל מן המדיינים וכך נאמר (פרק ל"א פסוק ו') " וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא….." ושם בפסוק מ"ט " ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש". היינו , פנחס עמד בראש הצבא במלחמה מול המדיינים והצליח לקיים את צו ה' במלואו.
במסכת זבחים (דף ק"א ע"ב ) מובאת דעתו של רבי אלעזר כי " לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי " אולם לא כן דעתו של רב אשי וכך אומר :לא נתכהן פנחס "עד ששם שלום בין השבטים".היה זה בזמן יהושע בן נון כששבט בני גד ובני ראובן בקשו לבנות מזבח בעבר הירדן "גדול למראה" (יהושע כ"ב י')והעם שלא ידע על משמעות המזבח בקשו "לעלות עליהם לצבא" (שם פסוק י"ב) ושלחו את פנחס בראש משלחת גדולה לדבר עימהם ולאחר שבני גד ובני ראובן מסבירים את צעדם משקיט פנחס את הרוחות ומשכין שלום בין שבטי ישראל , ולשיטתו של רב אשי או אז הובטחה לו הכהונה . הדבר בא לידי ביטוי לאחר האירוע בפסוק ל' בו נאמר " וישמע פנחס הכהן ונשיאי העידה" בפעם הראשונה הכהונה נאמרה באופן ישיר על פנחס ולא על אלעזר.
דומני כי אף שאין במחלוקתם של רבי אלעזר ורב אשי עניין הלכתי מ"מ לו נצרכו פוסקי ההלכה להכריע במחלוקת זו ואולי בעיקר פוסקי זמננו ההכרעה הייתה ניתנת לרב אשי. שהרי המציאות מוכיחה בעליל כי גיבור מלחמה איננו ערובה לגיבור הכובש את יצרו, חכם וחזק במערכות ובמאבקים צודקים ככל אשר יהיו עדיין אין זו שלימות אישית וזו באה רק לאחר הוכחת יכולת בגישור ופישור ובהרגעת הצדדים .
ומותאמים דברי המהר"ל מפראג בביאורו "דרך חיים" לפרקי אבות על הנאמר שם : "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (פרק ד' משנה א') כי גבורה הבנויה על חלישותו של הזולת איננה גבורה אמיתית באשר היא איננה שייכת לאדם עצמו לפנימיותו אולם גבורה פנימית היא זו המשקפת את כוחות הנפש של האדם ביכולת לחבר במקום להפריד להרגיע במקום ללבות או אז האדם שלם הוא..
נראה כי אלו אינם דברים מזמן עבר אלא נושא ועניין של כאן ועכשיו בא לפתחנו ולא רק עם כניסתם של ימי בין המצרים בהם הנושא הוא שנאת חינם אלא אף בגין הקיטוב והמחלוקת במהלכה של שנה כולה.
ועל זה נאמר :" דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום "!!!
(פנחס תשסז)
