הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)לא בארץ ישראל קם העם היהודי. עם ישראל קם מחוץ לארץ ישראל: אברהם אבינו, מייסד האומה, הלך מארצו ממולדתו ומבית אביו לארץ ישראל; רוב מוחלט של בניו של יעקב אבינו, אבי הבנים של עם ישראל, נולדו בחוץ לארץ; האומה בכללה החלה את הקמתה במצרים, נדדה שנים רבות במדבר, ואף עם כניסתה לארץ לא הסתיימה הקמתה מיד. האמור בתחילת מגילת העצמאות אפוא אינו מדויק כלל ועיקר.
מהי אפוא המשמעות של הקמת האומה הישראלית בדרך זו ? למה אכן לא יוסדה האומה בארצה ? חג השבועות ופרשת השבוע חוברים יחד כדי לפענח את הדרך המיוחדת הזו. המדרש מתאר את מתן תורה כיום אירוסין של עם ישראל. את הפסוק "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו" דורשות חלק מהדרשות " ביום חתונתו – זה מעמד הר סיני". ביום זו נכרתה ברית הנצח בין הקב"ה ובין עם ישראל, ועשרת הדברים הם חלק מספר הברית עליו נכרתה ברית מיוחדת זו. המדבר אפוא הוא תקופת האירוסין בה הלכנו בארץ לא זרועה, אחרי אהובנו.
לא פשוטה הייתה הליכה זו. פרשתינו מתארת חלק מהיפה ומהמושלם שבהליכה זו. היא ממשיכה לתאר את המפקד, את סדר המחנות, את המצוות המיוחדות העוסקות גם ב"אחרים – טמא, גרי צדק, סוטה ונזיר. לא אירע בפרשתינו דבר אחד מצער או בעייתי; לעומת זאת, בשבוע הבא נקרא על לסיבוכים שהחלו להיווצר. כמעט ולא נקרא על דבר אחד שהיה כשורה. אלה הם ימי האירוסין וזה אופיים: ימים של הליכה במדבר, לקראת דבר מה נעלה, עם עליות ומורדות, כמיהות, תשוקות וקריסות.
בני זוג זקוקים לתקופה זו. זה הזמן בו הם פנויים להיפגש, ולשרטט ביחד את ביתם העתידי. מחד גיסא, הם כבר קשורים האחד בשני. הארוס קידש את ארוסתו, ובתחומים הלכתיים רבים אירוסין אלה קישרו ביניהם. מאידך גיסא אין הם רשאים לממש את אהבתם, אלא עולמם פנוי לשרטוט החלום. גם כיום, כשאין אנו נוהגים באירוסין ההלכתיים אנו נוהגים את מנהג האירוסין, בדיוק לצורך זה. התקופה הזו חשובה כל כך, בשל העובדה שהיא מאפשרת לבני הזוג לעסוק ביעדים ובשאיפות, לפני שהם מקימים בית של ממש.
עובדה זו אינה רלוונטית רק לגבי מועד האירוסין. היא מקרינה על כל חיי הזוגיות לאורך שנים. קיומה של תקופה זו מלווה ומלמד כי יש צורך בחידוש מתמיד של ברית זו., כי שום דבר אינו יציב ואינו שומר על עצמו. יש צורך בעבודה מתמדת בין בני זוג, ויש צורך בעבודה מתמדת בהתקשרות לתורה. גם בזוגיות וגם בדביקות בתורה חלים פגעי הזמן – הם נשחקים, הם נעשים מובנים מאליהם, הם מתמודדים עם משברים קשים והם יורדים ועולים. האפשרות להתמודד עם כל אלה היא לשוב אל זיכרון האירוסין, ואל הניסיון לחיות אותם מחדש גם במסגרת היציבה והקבועה. בזוגיות האנושית הדבר נעשה על ידי שחזור האירוסין בימים שנאסרים בשל דיני טהרת המשפחה, ואז בני הזוג הם למעשה מאורסים האחד לשני; בדביקות בתורה הדבר נעשה בליל חג השבועות, ובזכירה המתמדת של יום האירוסין שבינינו ובין התורה שאנו מטמיעים בליל חג השבועות.
נבוא נא אפוא כולנו בלילה עליון זה בברית האירוסין המתחדשים, נזכיר לעצמנו את הציפיות והחלומות ביחס לתורה – הן במישור האישי ובין במישור הלאומי, ונחדש את הדביקות העמוקה שלנו בחזון של חיבור קודש וחול, שמיים וארץ. מתוך חידוש החזון נפנה אל המציאות עצמה, ונסתער עליה עוד ועוד עד שתהיה היא מאוחדת עם החזון, ושמיים וארץ יישקו יחד בברית הקודש של התורה.
(נשא תשסט)
