יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לאחרי מעמד הר סיני נשארים בני ישראל במקום למשך כשנה שלמה. מקבלים את המצוות, את סדרי עבודת המשכן ואת סדר המחנות והמסעות. לכאורה עבר העם את כל מסדרי הציוד הנדרשים והוא מוכן למסע לארץ ישראל.
כבר במסע מהר סיני, אצה לחלק מהעם הדרך להתנתק מה שיותר מהר מהר סיני והם מגבירים קצב עד לביצוע של מהלך שלשת ימים ביום אחד.
כנראה לא מדובר פה בפרץ של כושר גופני מיוחד. עם ישראל לגווניו היה מוקסם ומושפע ביותר מניסים גלויים דוגמת קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. כאשר יורד המסך על האירוע הגדול ומתחילים בחיי יום יום קשים עם כל המגבלות והמצוות, מתחילות הרטינות והתלונות. זה כבר קשה לכולם, הזוהר של ״ נעשה ונשמע״ מתרחק והחיים פשוטים ואפורים.
לפי כלל המפרשים מדובר בשלש תלונות שונות. הראשונה הבריחה המהירה מהר סיני – כילד הבורח מבית הספר. השנייה תלונה ״לכאורה״ על הצורך בבשר. הרי טעמו של המן אפשר כל טעם נחשק כולל של בשר. התלונה השלישית- ״וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו״ (יא׳, י׳). העם בוכה ומתלונן על שהמצוות לא מאפשרות לו להמשיך ולחטוא בעריות ולהשאיר את הכל במשפחה, כפי שבכל העמים שסביבו.
לכאורה שלש התלונות הן ספציפיות ועוסקות בנושאים מעשיים.
בפועל הקב״ה מצווה על משה לאסוף שבעים איש מאותה הקבוצה של שוטרי ישראל במצרים. אותה קבוצה ממנה בחר בעבר את נשיאי השבטים. ה׳ יאציל עליהם רוח נבואה כדי שילמדו את העם ויפקחו את עיניו.
איך פתרון זה של הקב״ה עונה על התלונות הספציפיות של העם?
אלא, העם באותה עת היה מחולק לשתי קבוצות. האחת, הקטנה שביניהן, היא אותו ערב רב שנשבר מהחיים היומיומיים לפי מצוות התורה והוא ״כמתאוננים״. כדברי רש״י הם מחפשים תירוץ כדי להעליל עלילות ולרגון. אין ממש בתלונותיהם. אותו ערב רב ממציא את תלונת הבשר וכמובן מציקה לו סוגית העריות.
החלק השני בעם צריך חיזוק והבנה שהאמונה נקנית טיפין טיפין בשגרה ואין תמיד את הניצוצות של הניסים הגלויים במעמד הר סיני.
לכן הקב״ה מחלק את הפתרון לשניים. מול הערב רב בתחילה יש תבערה. הנותרים מהתבערה שעדיין מתלוננים יאכלו בשר עד שייצא מאפם וימותו.
שאר העם, שאף הוא מצוי במשבר, צריך לקבל חיזוק לאמונה מאותם שבעים זקנים שהתנבאו ליום אחד, או לדברי חלק מהמפרשים לימים רבים. אחרי חיזוק זה יתעשתו וימשיכו במסע.
מוסר ההשכל עבורנו הוא, כי האמונה נבנית לאט לאט, נדבך על גבי נדבך ולא בשיאים של ניסים גלויים. השגרה והניסים הנסתרים חשובים יותר לחזוק האמונה.
בנוסף יש להבין כי משברים רוחניים ייתכנו. כדי לטפל בהם צריך בדרך כלל הגברת אמון הציבור על ידי תמיכת המנהיג על ידי מנהיגים מקומיים שמקובלים על העם ככאלה שהובילו בעיקר בדוגמא אישית, ואין לחשוש מקבלת עזרה זו.
(בהעלותך תשעה)
