הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)דו שיח נוסף המתקיים בין משה ליתרו מתואר בפרשתנו. הפעם מדובר ברגע הפרידה. משה מבקש מיתרו, שיצטרף למסע לארץ ישראל ומנמק זאת באומרו: ' וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ'. הפרידה מיתרו כבר מתועדת בספר שמות (יח,כז): 'וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצו'. היחס שבין פרשתנו למוזכר בפרשת יתרו יצר מבוכה בקרב הפרשנים אודות מועד ביקורו של יתרו. גם סופה של השיחה לא ברור. האם יתרו שוכנע או שהוא עמד בסירובו?.
ביחס למועד ביקורו של יתרו נחלקו אבן עזרא והרמב"ן. אבן עזרא נטה להבין שיתרו מגיע רק לאחר הקמת המשכן ואחת מראיותיו היא פרשתנו. לעומתו הרמב"ן מציג תמונה מורכבת יותר והוא רואה את שתי הפרשיות המתארות את השיח שבין משה ליתרו (בשמות ובמדבר) כסיפור בהמשכים. לדעתו, יתרו הגיע לפני מעמד הר סיני ולאחר שנתן את עצתו למשה בדבר מערכת המשפט חזר לארצו ומולדתו – 'וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצו' (שמות יח ,כז). לאחר זמן חוזר יתרו אל משה בהר סיני ובאותה העת, רגע לפני היציאה, מתחנן משה שיצטרף למסע. אכן סוף הסיפור אינו מופיע ואין כל רמז לתשובתו של יתרו לבקשת משה, כביכול התורה שותקת ומכאן מסיק הרמב"ן, שכנראה יתרו הסכים להצטרף למסע לארץ ישראל. הרמב"ן אף נסמך על דברי חז"ל שיתרו התגייר ומשפחתו ישבה ביריחו.
מדוע משה מעונין בהצטרפות יתרו למסע ? או בלשון אחרת, מה המשמעות של הביטוי 'והיית לנו לעיניים'? וכי זקוק משה למורה דרך, הרי עמוד הענן הולך לפניהם יומם ולילה?. פרשנים נטו להסביר שמדובר בעצה טובה (רשב"ם י,לא) . אולם דומה, שמשה מבקש משהו עמוק יותר. משה מעולם לא היה עבד במצרים אלא הוא בא אל העם מבחוץ כנסיך שגדל בארמון המלך. ולכן זה יהיה טבעי שיחוש הוא תחושת בדידות. זאת ועוד, הוא מנהיג שמדבר עם הקב"ה פנים אל פנים וזה כשלעצמו מעמיק את הריחוק מהעם. לכן משה עצמו זקוק לתמיכה אנושית. משה מחפש מבט עיניים אנושי ותומך על מנת שיוכל להיחלץ מבדידותו כמנהיג.
זאת ועוד, גם העם זקוק לתמיכה של אדם שמחד לא גדל עמם במצרים ומצד שני דמות מוערכת ובעלת ניסיון. ניתן לראות זאת כבר בתחילת המפגש עם משה. בבואו ממדין מלמד יתרו את ישראל להעריך את עוצמת הנסים 'וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם' ( שמות יח,י). ההודאה המרשימה של יתרו מעוררת ביקורת מצדו של ר' פפייס על עם ישראל וזו לשונו: 'תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה" (סנהדרין צד ע"א).
דוקא יתרו שבא מבחוץ, מעין 'אורח לרגע', יכול להתרגש מחדש מהנסים ולעורר את העם כולו לומר 'ברוך'. יתרו באופיו הוא איש מפרגן, היודע להכיר בטובה שנעשתה לו. לפני שנים כאשר משה הציל את בנותיו הוא הוכיח אותן: 'וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם'. יתרו גוער בבנותיו על כך שלא הכירו טובה לאיש שהצילם, הוא מבקש מהן שיזמינו אותו לביתו. אף כעת, כאשר הוא שומע על הנסים הגדולים, על הטוב האלוקי הוא משנס את מותניו ומארגן סעודת הודיה. יתרו הוא גם תיאולוג – 'כהן מדין' ולכן בשמעו את הנסים הוא מכריז: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם".
משה מבין שמלבד ניסיונו הגדול של חותנו בהכרת המדבר וביכולתו המרשימה להיות יועץ ארגוני, ליתרו יש את היכולת להכיר טובה ותודה. ודומה שזו כוונת הכתוב – 'והיית לנו לעינים' דהיינו זווית ראיה אחרת למתרחש, כזו שיודעת לפרגן ולראות את הצד הטוב. משה צופה את התלונות העתידיות של עם ישראל ושמא נוכחותו של יתרו תתרום לצמצום של חלק מעוצמת התלונות. 'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'. הבקשה של משה מיתרו מהווה הוכחה לענווה הגדולה של משה. היכולת לעבוד בקבוצה, לקבל עצה נכונה, להאמין ביכולתך אבל גם במגבלות יש בכך ענוה מיוחדת. למשה היו עיניים ואף ראה אלוקים פנים אל פנים, אולם משה ידע גם את מגבלותיו ועל הצורך לצרף עיניים נוספות למסע.
(בהעלותך תשעה)
