יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"למקריאה שטחית של הפרשה ניתן לחשוב כי שוב מדובר בתלונות העם על משה ועל הקב״ה. אך זה ממש לא כך. הרמב״ן רואה את פרשת קורח מתרחשת כרונולוגית לאחר פרשת המרגלים, ומאפשר "להיכנס לנעליהם" של עם ישראל.
העם נמצא עתה במשבר הקשה ביותר שאירע לו מיציאת מצרים. הרי הבטיחו לו שכל הייסורים והתלאות הם בדרך לארץ ישראל המובטחת ועתה, רגע לפני, מתברר שהם לא נכנסים לארץ אלא ממשיכים לנדוד במדבר ללא יעד וללא תכלית.
במלחמה האחרונה שלהם הם הובסו קשות כאשר משה ואהרן נשארים מאחור עם ארון ה׳ ולא נותנים גיבוי ללוחמים. בנוסף, הנבחרת הטובה ביותר שיכל העם להעמיד למשימת ריגול הארץ, מתה לעיניהם.
אין ספק שהעם מבין שהוא במצב חדש לחלוטין. הוא לא במסע בדרך להיכנס לארץ ולהתיישב בה, אלא במסע בגלל שלא נכנס לארץ. המנהיגות לא סיפקה את הסחורה. זה הזמן לתחקיר נוקב. זה הזמן לאופוזיציה להרים ראש. למחנה זה ישנם שלשה ראשים, כשלכל אחד האינטרסים שלו.
קורח קורא תגר על המנהיגות שנכשלה. ״כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה׳ ומדוע תתנשאו על קהל ה׳״. קורח רואה עצמו כזכאי לכהונה לא פחות מאהרון שנכשל וקורא לבחירות דמוקרטיות לכהונה ואולי גם למנהיגות שתחליף את משה.
דתן ואבירם מובילים מתנגדים משבט ראובן שתובעים את הבכורה מתוקף היותם משבט ראובן הבכור. לשיטתם, כל תפיסת הבכורים שהוחלפו על ידי הלויים קורסת. זה טוב אולי לארץ ישראל ולמצב בו העם עובד את אדמתו ומרוחק מהמקדש. אבל במצב הנוכחי שמחנה ישראל כולו ביחד סביב המשכן, אין סיבה ששבט ראובן לא יוביל.
הקבוצה השלישית היא של 250 בכורים מכלל שבטי ישראל הטוענים שאין לחזור לשבט ראובן, אך יש לחזור לעבודת ה' ע"י הבכורות.
טענת בני ראובן למשה: ״אף לא אל ארץ זבת חלב הביאתנו ותתן לנו חלקת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה״ (טז׳ יד׳). הם מבינים כי לא יזכו לנחלה ולרכוש בארץ ישראל ולכן רוצים לקבל תפקידים במגזר הציבורי, ולזכות בחלק ממתנות הכהונה שלהן זוכים הכהנים.
למתנגדים יש אינטרס להחליף את ההנהגה, לשנות את כללי הקיום במדבר ואת תפקידי השבטים, כדי להביא לחלוקה אחרת של הכבוד ושל הנכסים.
משה מטפל במשבר זה בעצמו, בלא שנועץ בקב״ה. האסטרטגיה של משה מתחלקת לשלשה חלקים.
החלק הראשון הוא לקרר מעט את הרוחות ולהבהיר לאנשים כי באירוע זה אין מנצחים ומפסידים, אלא מתים וחיים. ״בוקר ויודע ה׳״. משה שולח את כולם לישון על העניין ולהבין לעומק את המשמעות של מעשיהם. המבחן הוא במחתות הקטורת. ראינו מה קרה לנדב ואביהוא. כל מי שלא יהיה לרצון ה׳, ימות במקום. זה המבחן וכדאי לחשוב על זה שוב.
משה מפצל את המחנות ופונה לכל אחד בנפרד. קורח צריך להסתפק במה שקיבל. שאר הבכורות צריכים לחשוש ממבחן המחתות. דתן ואבירם הם הגרועים ביותר. משה לא מנסה לשכנע, אלא מוכיח לכל העם כי במנהיגות אין שום עושר ונכסים: ״לא חמור אחד נשאתי״ ומבקש מה׳ לא לקבל את מנחתם, ולהענישם.
החלק האחרון באסטרטגיה הוא לא לאפשר לכל העם להיגרר אחר המורדים. לכן הוא מנחה אותם להבדל מהאוהלים של המורדים ולהיות נוכחים במבחן הבוקר שלמחרת. זו גם הפעם הראשונה שמשה לא מבקש רחמים על החוטאים ונותן למהלך העונש למצות עצמו ולהשפיע על הציבור.
קורח ודתן ואבירם נבלעים באדמה ואילו הבכורות עם המחתות נשרפים באש כנדב ואביהוא.
המסר לעם הוא כי יש לעשות תחקירים ולהשתפר, אך תפיסת המנהיגות ודרכי עבודת ה׳ אינן נתונות לבחירות דמוקרטיות בעקבות שינוי מצב, אלא להחלטתו של הקב״ה.
(קורח תשעה)
