ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)אוהבים, מתחתנים, ואח"כ? טרדות היום ואולי גם השגרה, גורמים לא אחת לכמיהה לבן/בת הזוג להיות קצת פחות משמעותית ונוכחת בחיים. לכבוד ט"ו באב – ניסינו להבין עם איזה אתגרים מרבית הזוגות מתמודדים קצת אחרי שהתעופפו הפרפרים מבטנם ומהו הסוד לזוגיות מאושרת
ט"ו באב הגיע, חג לחנויות. יש מי שמפרשים כי ט"ו באב היה יום כפרה על עוונות לאומיים של עם ישראל. היום, מי שלא יקנה לבת הזוג שלו פרחים, שוקולדים, או לבבות במצבי צבירה שונים- יצטרך יותר מיום אחד לכפרה… בחמישה עשר באב היו בנות ירושלים מחוללות בכרמים וממתינות לאחד. כיום, ט"ו באב שייך למי שכבר חובק זוגיות. "האהבה עיוורת והאוהבים אינם רואים את מעשי הטירוף המבדחים שהם עצמם עושים", קבע שייקספיר. עם יד על הלב, כמה זמן ה"טירוף" הזה מחזיק? מה עושים כשהפרפרים בבטן, מה לעשות, בשלב מסוים- נעלמים?
"בתחילת הנישואין המשבר הזה קורה בדרך כלל סביב שנתיים או שלוש אחרי החתונה, אחרי שאנחנו יוצאים מהחוויה הסימביוטית הזאת, ההתאהבות, מזה שאנחנו מרגישים כמו אחד, ויום אחד אנחנו קמים בבוקר ומבינים שזה לא בדיוק אותו דבר ואנחנו מאוד אחרים", מסבירה הילה יפרח, שהיא ובעלה אילן יועצים ומנחים לזוגיות ב"פנים בפנים" ומכשירים זוגות להנחיית זוגות במכון ליברמן. "הרבה זוגות בשלב הזה מרגישים שהם לא מתאימים, שהם מאוד שונים. אחד הקשיים הבסיסיים שאנחנו מתמודדים איתם ומלווים אותנו הרבה שנים זה התסכול שבן הזוג הוא לא "אנחנו". גם אצל זוגות מבוגרים, של הרבה שנים, שכבר יודעים שהם שונים, יש כל הזמן הרבה תסכולים על הרצף הזה. בשכל אנחנו יודעים שאנחנו שונים אבל עדיין יש אשליה שאתה צריך להיות כמו שאני רוצה שאתה תהיה. שבן הזוג יסכים איתנו ויהיה כמונו. כשזה לא קורה אנחנו מופתעים ומאוכזבים, וזה מביא להמון ביקורת והרס, ומתוך זה להמון התגוננות ואפילו זלזול אחד בשני. השורש הוא האשליה הסימביוטית, המחשבה שאנחנו צריכים להיות אותו הדבר. צריך להבין שלא סתם התחתנו עם אדם אחר שהוא לא אנחנו. ברגע שאנחנו מצליחים לקבל שהאדם שנמצא איתי פה הוא לא אני- מקבלים את זה שאנחנו שונים ומסתכלים על דברים אחרת- מתחילים לקרות הדברים המעניינים. יש יותר אוויר. משם באה הצמיחה".
כן, בני אדם שונים זה מזה, קל וחומר גברים ונשים. אך עדיין מתעצב ליבי כשאני רואה בקבוצת נשים שאלה כגון- "חוזרת עכשיו מסיבוב קניות, איך מסתירים את השקיות מבעלי?", או בתכניות סאטירה-מציאות דוגמת "רמזור" שהן חד משמעית מצחיקות, אך עוסקות שוב ושוב בשאלות מזן- איך להסתיר מאשתי דברים, איך להתחמק ממטלות בבית ועם הילדים וכדומה.
הילה מאמינה שמתוך עבודה זוגית והבנה שזה בסדר גמור שבני הזוג לא מסכימים על דברים ויש להם סדרי עדיפויות שונים, אפשר לבוא האחד לקראת השני: "צריך להבין שלכל אחד יש את האופי שלו ואת הדרך שלו להתנהל ולחיות. לא הכל חשוב לבן הזוג באותה מידה כמו לי, ויש דברים שהם יותר חשובים לו. אבל אנחנו מנסים לבוא האחד לקראת השני ולשמוע עד כמה זה חשוב לו, לחדד את ההקשבה האחד לשני, את הרגישות והאמפתיה- אמנם לי זה לא חשוב, אבל אני שומע כמה שזה חשוב לך ואני אנסה לראות באיזה אופן אני יכול לבוא לקראתך. אנחנו רואים שלזוגות שלומדים ומתרגלים את זה זה עושה מהפכה; זוגות צעירים ומבוגרים, שלומדים לשחרר אחד את השני ובאמת יש נדיבות שיוצאת משם, יש רצון להיטיב האחד עם השני. כשיש פחות תחושה שאני עושה דברים בקשר כי אני מנסה לרצות אותך, או הפוך, אני עושה דברים מאחורי הגב כדי שלא תדעי- כשיש יותר אוויר ומרחב- זה מוליד רצון להיטיב ונדיבות".
בעיה ושמה שחיקה
האם יש הבדל בין זוגות דתיים לחילוניים? הילה סוברת שמה שמבדיל בין זוג המחויב למסורת ובין זוג חילוני היא המחויבות, ההבנה שגם אם לפעמים קשה ולא נעים בזוגיות, יש משהו שמחבר בין בני הזוג שהוא מעבר לתחושות ולרגשות שלהם כרגע. "יש להם קצת יותר ערך לכתובה, למקום הזה שבו יצרו איזו שהיא התחייבות האחד כלפי השני". היא מסייגת ומציינת כי בדורנו גם הדברים הללו הרבה פעמים נחלשו והאתגרים שזוגות דתיים מתמודדים איתם מאוד דומים לאלה של הזוגות החילוניים מהבחינה הזו שלכולנו קשה לצאת מהאגו שלנו ולכולנו קשה לראות את האחר.
מה לגבי העניין הגופני-מיני? האם הוא מורכב יותר אצל זוג דתי, שלרוב מגיע לנישואין בהיבט הזה 'מ-0 ל-100'?
"יש זוגות שמתמודדים עם זה, ויש זוגות שלא, שזה עבורם מעבר רך, טוב ופשוט", משיבה הילה. "הבעיה העיקרית שאני רואה בנושא המיניות קשורה לתשוקה המינית, ושם אני מרגישה שגם זוגות דתיים וגם זוגות חילוניים מתמודדים עם השחיקה בנושא של התשוקה המינית בחיים באותה מידה. זו הבעיה העיקרית. עד כמה אנחנו בתוך שגרת החיים העמוסה מפנים לזה זמן ותשומת לב, משקיעים בזה ולא מוצאים פתרונות קלים ואוטומטיים, אלא מרוכזים בבן הזוג שלנו וברצון שלנו להיטיב איתו ולהיטיב עם עצמנו במיניות שלנו. אני רואה את הבעיה הזו כבעיה מספר אחת- נושא התשוקה המינית והתשוקה אל המין עצמו. בזה אין הפרדה בין דתיים וחילונים, כולנו באותה סירה. לכולם יש בעיה של שחיקה, של עייפות, של פיזור, של אנרגיה שהולכת לכל מיני מקומות לא מכוונים- אנשים שגולשים או מוצאים לעצמם כל מיני אלטרנטיבות. זה לא קשור לדת או לא, אלא למקומות של פיזור כשאדם לא בוחר להיות מכוון לבית שלו".
"במקביל לאורח החיים הדתי במובן של המצוות המעשיות, קיימת הרוח הפנימית של האדם הדתי. אדם שחי ומכוון את חייו מתוך חינוך להתחשבות באחר, מקבל בסיס שהוא חיוני וחשוב לחיי נישואין, שבנויים בדיוק על הדבר הזה"
יצחק מנדלבאום, פסיכולוג קליני מטפל בזוגות לקראת נישואין ובתוך נישואין, ממקימי בית המדרש להתחדשות מוסיף: "הרבה זוגות עסוקים בשאלה איך לתחזק את הזוגיות שלהם, איך לא לשקוע בעיסוקים היום יומיים, קריירה, ילדים, עבודה, אלא להשביח את הזוגיות. הרבה מאוד אנשים רוצים לעשות את זה ולא יודעים איך. רכישת כלים ודרכים להשבחת הזוגיות, לתחזוקה טובה שלה, נחוצים לרוב הזוגות, וכלים אלו קיימים".
מה ההבדל בין הזוגיות של היום לעומת הזוגיות של פעם?
הילה: "הזוגיות של פעם אולי הייתה יותר מכוונת. המימד של המחויבות היה מאוד ברור, מאוד וודאי. לא היו סימני שאלה. יש בזה משהו שאולי יותר מחזק את הביטחון בקשר הזוגי. אחד הדברים שמאתגר בזוגיות של ימינו הוא הנושא של הביטחון, של יצירת מחויבות ונאמנות שכל הזמן מוטלת בספק. מצד שני, היום יש לנו כמיהה לקשר הרבה יותר עמוק, לחברות, לחיבור יותר רגשי אחד עם השני. זה חלק מהתנועה שמתרחשת בעולם. אנשים מחפשים מעבר, הצורך הוא לקשר עם הרבה יותר עומק, משמעות. קשר נפשי. היום הצורך שלנו בתקשורת הוא יותר גדול".
יצחק סובר גם הוא שאנשים בשנים האחרונות זקוקים ליותר מהקשר הזוגי שלהם: "בתקופה שלנו, אנשים רבים מצפים לאיכות גבוהה של שיתופיות, שבן או בת הזוג יהיו גם חברים טובים ושותפים טובים ולא רק מפרנסים או הורים, אולי בשונה מפעם, הדברים האלה חשובים בזוגיות של היום".
יצחק מאמין, בדומה להילה, שהאתגר האמתי בזוגיות היא היכולת של בני הזוג להתאים את עצמם האחד אל השני: "צריך לכבד, להבין, להכיר ולהוקיר את עולמו של השני, תוך כדי שאני מנכיח את עולמי שלי, ולחיות חיים שיתנו ביטוי לשנינו יחד. מדובר ביכולת לזהות את עולמו הנבדל של השני, ערכיו, תחושותיו ורגשותיו, ומפת עולמו, לתת לה לגיטימציה, ולהתרחב אחד אל השני במקום להצטמצם. לחיות חיים שמחויבים לתת לגיטימציה קודם כל לזה שיש פה בן אדם שני, לזה שיש לו עולם אחר וגישות אחרות לחיים וערכים ורגשות אחרים, ויש גם אותי. לחשוב איך אפשר לבוא שנינו ביחד ולהנכיח אחד את השני. האתגר הזה נכון לכל זוג".
האם יש בעולם התורה היהודי כלים לזוגיות ולחיזוק הקשר?
יצחק: "זה מורכב. נראה לי שיש לעולם הדתי תרומה מבורכת לחיי נישואין טובים, אך זה לא בעצות מעשיות במובן הישיר אלא בהקשר הרחב שלו. במקביל לאורח החיים הדתי במובן של המצוות המעשיות, קיימת הרוח הפנימית של האדם הדתי. אדם שחי ומכוון את חייו מתוך חינוך להתחשבות באחר, מתוך הבנה שהמטרה העיקרית בחיים איננה דווקא להגיע לסיפוק יצרי או סיפוק אישי אלא לשלב את הסיפוק שלו גם בנתינה לאחרים, מקבל בסיס שהוא חיוני וחשוב לחיי נישואין, שבנויים בדיוק על הדבר הזה- על השילוב שבין הסיפוק האישי ובין היכולת לתת לאחר ולהכיר גם בערך שלו. זה לא דווקא השולחן הערוך, זה יותר עניין של רוח הדברים. גם הצניעות והחינוך לצניעות יכולים להשביח חיים זוגיים, ולתת משקל חזק לאינטימיות הביתית. כמובן שקיימים אנשים רבים עם רוח של אהבת אדם, ואינטימיות, מבלי שהם מוגדרים כדתיים, אך אני מאמין ומתרשם שיש משקל לדברים. ההתגברות על היצר, היכולת לדחות סיפוקים, ההתגברות על הכעסים, ההפנמה שיש בחיים ממד של עבודה, ממד של התקדמות, ההכרה באפשרות להתאמץ כדי להשיג משהו וההבנה שלא כל דבר מגיע בקלות- הם רכיבים מאוד משמעותיים בחיי הנישואין. אם החיים הדתיים הצליחו לחנך אדם לזה- זה יסייע. אם הם לא הצליחו- זה לא יעזור".
"בתקופה שלנו, אנשים רבים מצפים לאיכות גבוהה של שיתופיות, שבן או בת הזוג יהיו גם חברים טובים ושותפים טובים ולא רק מפרנסים או הורים, אולי בשונה מפעם, הדברים האלה חשובים בזוגיות של היום".
