מכנסיים לנשים – חלק א'

דברנו בפעמים הקודמות על צניעות הלבוש שהינה עניין ערכי ולא הלכה מדודה. דוגמה נאה לכך הוא נושא המכנסיים לנשים. כיום, כידוע, אין זה מקובל בחברה הדתית שאישה לובשת מכנסיים. ואולם, אם נשיל מעצמנו דעות קדומות והנחות מוצא ונתבונן מה יותר צנוע: חצאית עד הברכיים או מכנסיים, כמדומני שהרוב יסכימו שמכנסיים הם יותר צנועים מחצאית. ראשית, מכנסיים (לרוב הם ארוכים) מכסים את כל הרגל, מה שאין כן בחצאית עד הברכיים; ושנית, מכנסיים מונעים כל אפשרות של חשיפת הירכיים ומקום הערווה, מה שאין כן בחצאית. להלן אבקש לטעון שגם מבחינה הלכתית צרופה, מכנסיים נראים כעדיפים מחצאית קצרה.
טרם שנדון במעלתם של המכנסיים, נסלק את המוקש הגדול ביותר העומד בדרכנו, והוא איסור "לא ילבש". בתורה נאמר (דברים כב, ה): "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' א-להיך כל עשה אלה". פסוק זה הובן בשתי דרכים בתלמוד הבבלי (בבלי נזיר נט, א). לשיטת חכמים, האיסור חל רק כאשר הוא מביא ל"תועבת ה'", היינו חטא העריות, ולפיכך אין איסור על עצם לבישת בגדי המין השני אלא רק כאשר הדבר מנוצל להתחככות עם אותו מין. לעומת זאת, לשיטת רבי אליעזר בן יעקב, הפסוק דן ב'כלי גבר', דהיינו תכשיטים המיוחדים לגברים כמו כלי נשק, ואוסר אף על הגברים ללבוש את בגדיהן המיוחדים של הנשים המשמשים להן כקישוט.
ייתכן שמחלוקת זו בפרשנות הפסוק קשורה לטעם המצווה. לפי שיטת חכמים, איסור 'לא ילבש' קשור לאיסורי העריות ולכן הם מגבילים אותו למקום שיש תועבה. לשיטת רבי אליעזר בן יעקב, לעומת זאת, טעם המצווה הוא הרחקה ממנהגי עבודה זרה, ולכן דווקא התכסות בתכשיטים וסממנים מיוחדים של המין השני אסורים, אבל לא לבישת בגדים שגרתית (ראה ספר החינוך מצווה תקמב).
הרמב"ם פוסק את שיטת רבי אליעזר בן יעקב להלכה בהלכות עבודה זרה (יב, י):
"לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאיש, ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימים אותו החלי אלא נשים הכל כמנהג המדינה."
הרמב"ם מדגיש שבאיסור זה כלולים רק כלים אשר מיוחדים לנשים (או לחילופין לגברים), ובמפורש תולה זאת במנהג המדינה. כלומר, הדבר תלוי בדרך המלבוש במקומות השונים. ייתכן שכלי מסוים במקום אחד יהיה כלול באיסור ובמקום אחר לא.
השולחן ערוך (יורה דעה קפב, ה) מחרה מחזיק אחרי הרמב"ם ומעתיק הלכה זו מילה במילה תוך שהוא משמיט את המלים האחרונות "הכל כמנהג המדינה". על דבריו מוסיף הרמ"א (בעקבות דברים שנאמרו בבית יוסף) הערה חשובה (שם):
"ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה".
משמע, כל בגד שמזוהה עם המין השני אסור ללובשו, גם אם אין הוא גורם לגבר להיראות כאישה ולהפך.
האם משמעות הדבר היא שמכנסיים לנשים אסורים? לא ולא. ראשית, הב"ח (שמוזכר אף בנושאי כליו של השולחן ערוך) טוען כי האיסור חל רק כאשר לבישת הבגד או התכשיט נעשית לשם התדמות למין השני, ואילו אם הדבר נעשה לשם הגנה מחום או קור, הדבר מותר. עוד הוא טוען שהאיסור חל על דברים העשויים לנוי וקישוט, אבל פריט לבוש סתמי מותר. נמצא, לפי דבריו, שמכנסיים לנשים מותרים מכל הצדדים – אין הם עשויים לנוי וקישוט וכן לובשים אותם כדי להגן על הגוף ולא לשם התדמות). ושנית, גם לדברי הרמ"א, כל האיסור חל כאשר אישה לבושת מכנס המיוחד לגברים, אבל בימינו הלא לנשים יש מכנסיים מיוחדים השונים בגזרתם וסגנונם משל הגברים, ונמצא כאשר אישה לובשת מכנסיים אין היא לובשת לבוש גברי כלל!
מכלל הסיבות הללו פסק הרב עובדיה יוסף (יביע אומר חלק ו יורה דעה, סימן יד) כי "הלובשות מכנסים להגן מפני הצנה או מפני החמה ואינן מתכוונות להדמות לאנשים… ואפילו אם אינן עושות כן להגן מהצנה והחמה… לא שייך בזה איסור של לא יהיה כלי גבר על אשה כיון שאינו בגד המיוחד לאנשים דוקא". בל נטעה, הרב עובדיה איננו מתיר לנשים ללבוש מכנסיים, אבל לכל הפחות מאיסור תורה של 'לא ילבש' הוא מנקה אותן (זאת, יש לציין בניגוד לעמדת ה'מנחת יצחק' שטען כי איסור 'לא ילבש' חל על מכנסים בכלל; אולם שיטה זו אינה עיקר ועמדתו נראית מוקשית).
מהי אם כן הבעיה במכנסיים ומדוע אין הנשים לובשות היום אותם? על זאת ברשימה הבאה.
(חוקת תשעה)