שני סוגים של חוק

המילה 'חוק' משמשת לשתי תופעות יסודיות בעולמנו: חוקי הטבע, המנהלים את היקום כולו, וחוקי האדם, המנהלים את החברה האנושית. שתי התופעות הללו נראות שונות לגמרי, אבל לא לחינם מכונות שתיהן בשם 'חוק'.

המציאות הבסיסית היא של תהו ובהו, ערבוביה ללא סדרים. תיאור הבריאה מתחיל בכך שה' משית חוקים על אותה מציאות של תהו ובהו, קובע לה גבולות וסדרים, ובכך מאפשר לעולם להתגבש ולהתקדם. אלמלא היו חוקים בעולם, לא היינו יכולים לדעת איזו פעולה תוביל לאיזו תוצאה, והיינו מתקשים אפילו לשרוד. החוקים הם תנאי בסיסי לקיום משגשג ומתפתח, וככל שמיטיבים להכיר אותם, כך ניתן להגיע לרמות גבוהות יותר של דיוק ויעילות.

בדומה לכך, חוקי האדם משליטים סדר במציאות של אנרכיה, יצרים ואלימות. אלמלא החוקים, לא יכלו בני אדם לשתף פעולה ביניהם במסגרות גדולות לאורך זמן. ישנו פתגם שאומר: "בשביל שניים, מספיקה אהבה. שלושה כבר צריכים חוק". בכל מקום בו יש שלושה אנשים ומעלה, בהכרח נדרשים חוקים כדי לשמור על יחסים תקינים ביניהם ולאפשר לחברה להתקיים. לפעמים מוביל הדבר לסרבול ובירוקרטיה מוגזמת, אבל החוקים הללו נחוצים כדי שאפשר לחברה כה גדולה ומורכבת להתקיים ולתפקד.

קיים סוג נוסף של חוקים, המשלב את שני אלה ביחד, והוא חוקי התורה. חוקי התורה, כמו חוקי הטבע, נקבעו בידי ה', אבל הם אינם חלים על הטבע הדומם הכפוי לציית להם, אלא ניתנו לבני אדם על מנת שיקיימו אותם מבחירתם החופשית. קיום חוקי התורה מסדר את חיי האומה הישראלית וכל יהודי פרטי בהתאם לרצון ה', ומוביל להשראת שכינתו של ה' על עם ישראל ולברכתו. למעשה, חוקי התורה גם מקיימים את העולם כולו, משום שהעולם נברא על פי התורה – ה' כביכול הסתכל בתורה וברא את העולם – והוא נברא על מנת שישראל יקיימו בו את התורה.

החוקים נראים קשים ומגבילים, ורבים רוצים להשתחרר מהם ולחיות בחופשיות. אבל כשם שבטבע ביטול החוקים יוביל להרס המציאות, כך גם בעולם האנושי, ביטול החוקים יוביל להפקרות, אנרכיה וחורבן. כל עוד יש כוחות הרסניים במציאות, נדרשים החוקים שישמרו עליהם בגבולם ויימנעו מהם להתפרץ, וכל עוד קיימים יצרים רעים וכוחות שליליים באדם, נדרשים החוקים כדי לשמור על החברה בתלם.

(פסח תשפ"א)