מערכת שבתוןפרופ' אבא אנגלברג, ראש מכון טל לשעבר
על פי הגמרא (תענית ט.), הפסוק בזכריה (יא, ח) וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד מתייחס לפטירת שלושת האחים – מרים, אהרן ומשה – בחודש אחד. שואלת הגמרא, הרי על פי המסורת, מרים נפטרה בחודש ניסן (לפי תרגום יונתן בעשירי לחודש) ומשה נפטר ביום לידתו ב-ז' באדר, ואילו יום פטירתו של אהרן מופיע בפרשת מסעי (לג, לח) כראש חודש אב. אומנם כולם נפטרו תוך שנה, אבל לא באותו חודש. הגמרא עונה שבזמן מסעם במדבר, בני ישראל לוו על ידי באר – בזכות מרים, עמוד ענן- בזכות אהרן, ומן – בזכות משה. כשמתה מרים, נסתלקה הבאר, שנאמר (במדבר כ, א) ותמת שם מרים ומיד אחריו כתוב וְלֹא הָיָה מַיִם, וחזרה בזכות שניהם (משה ואהרן, שנשארו בחיים). כשמת אהרן, נסתלקו ענני כבוד, שנאמר (במדבר כא, א) וישמע הכנעני מלך ערד. מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל, והיינו דכתיב (במדבר כ, כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן. אמר ר' אבהו, אל תקרי ויראו אלא וייראו (פחדו)… חזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו כולן. הגמרא מסבירה שעל אף שנפטרו בזמנים שונים, תוצאת פטירתם הורגשה כולה בחודש אחד כאשר משה נפטר. הגמרא מתייחסת לשלושתם כשקולים בצידקותם, וכך גם משמע מן הפסוק במיכה (ו, ד) וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם.
ביחס למרים, לא מוזכרת עבירה ספציפית שבגללה היא מתה, שהרי גזירת המרגלים לא נגזרה על הנשים (רש"י במדבר כו, סד), לעומת משה ואהרן שביחס לפטירתם במדבר הפסוק אומר במפורש (במדבר כ, יב): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם. ייתכן שבהעדר סיבה ברורה, מביא רש"י את הגמרא (מועד קטן כח.) האומרת: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. (בפטירת משה ואהרן, מאידך, רש"י אינו מצטט את הגמרא, מפני שהכתוב כבר הצדיק את מיתתם).
לכאורה האימרה הזו של הגמרא קשה לעיכול. האם הקב"ה כביכול קניבל שנהנה מאכילת בשר אדם, וככל שהוא צדיק יותר ההנאה גדולה יותר, עד כדי כך שהוא נהיה במצב רוח מרומם ומוכן לסלוח לעבירות של בני האדם? בספר העקרים (ד, יג) התופעה מוסברת כך:
"ופעם יחולו על הצדיק רעות בעבור כללות האומה, לא על צד העונש, אבל כדי לכפר על כלל האומה. וזה שלהיות השם יתברך חפץ בקיום העולם, ויודע שהצדיק יקבל הייסורין בסבר פנים יפות ולא יקרא תגר על מידותיו של הקב"ה, לפיכך מביא הקב"ה ייסורין על הצדיק, כופר הרע הנגזר לבוא על כלל האומה, כדי שיהיה כפרה עליה." פרוש הדבר הוא שכאשר עם ישראל רואה את האמונה הגדולה של הצדיק, גם כשהוא סובל מייסורים, העם מתחזק באמונתו, וכאשר הצדיק מת, רחמנא לצלן, עם ישראל מתמקד במידותיו הטובות של הצדיק, מידות שאולי התעלמו מהם בעבר, וכך עם ישראל משתפר וניצול מן הגזרה הרעה. אבל מיתת הצדיק בפני עצמה מטיבה לעם ישראל רק אם היא מדרבנת אותו לחזור בתשובה, וכך כתוב במשך חוכמה (ויקרא טו, א):
"דיום הכיפורים מכפר מצד שהוא עת רצון, והוא ענין סגולי למקום ברוך הוא אשר בו יכפר עון עמו בני ישראל. כן במיתת צדיקים הוא עת רצון, ורוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נקי וצדיק ומכפר…אך בתנאי שיהיה כמו ביום הכיפורים, דאימת יום הכיפורים מכפר דוקא כשקראוהו מקרא קודש. הא במבעט ביום הכיפורים, שמבזהו ואינו מחשיבו בלבו, רק כמו כל הימים – אינו מכפר. כן בצדיק, אם מחשיבו ומרוממו – אז מיתתו מכפרת. אבל במבעט בלבו את הצדיק – אז אינו מכפר עליו."
הדור הקודם סבל את מיתתם של צדיקים רבים בשואה. יהי רצון שסיפורי אמונתם יחלחלו בנו וישפיעו עלינו לטובה, כך שהעולם היהודי יתקדם לקראת ביאת המשיח ללא טרגדיות נוספות.
(חוקת תשעד)
