מערכת שבתון עו"ד מיכה גדרון, יו"ר ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א
הלכות הנזיר מובאות בפרשת נשא מיד לאחר פרשת האישה הסוטה. רש"י מסביר סמיכות פרשיות זו, תוך הבאת הדברים האמורים במסכת סוטה (ב ע' ב), "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מהיין, שהוא מביא לידי ניאוף".
קביעה זו מעוררת תמיהה – מדוע מצווה הגמרא על כל מי שראה אישה סוטה בקלקולה להרחיק עצמו מהיין, אפילו הוא חסיד וצדיק.
רש"י מספק לכאורה את התשובה לשאלה זו: "שהוא (היין) מביא לידי ניאוף". אך גם תשובה זו תמוהה שהרי, תפיסת היהדות אינה מטיפה להתנזרות משתיית יין. ההפך הוא הנכון; חובה לקדש על היין בסעודות השבת והחג, בחלק מהטקסים ביהדות היין תופס מקום מרכזי (ברית מילה, חופה), בבית המקדש היו נוסכים את היין על המזבח, ובתהילים אף נאמר " ויין ישמח לבבל אנוש".
יתרה מכך, בפרשתנו מצווה הנזיר להביא שתי תורים או שני בני יונה לכהן, "ועשה הכהן אחת לחטאת ואחד לעולה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש…" (פרק ו' פסוק י"א) ומביא שם רש"י את דברי רבי אליעזר הקפר המסביר את פשר הקורבן אותו חייב הנזיר להביא, משום "שצער עצמו מהיין", כך שההתנזרות משתיית יין נתפסת כדבר שלילי.
בדברים המובאים מתוך שיחתו של הרב נבנצאל על פרשת נשא מסביר הרב, כי עצם החשיפה למראה האישה הסוטה משפיע, במודע או שלא במודע, על המתבונן. לפיכך עליו לנקוט בפעולה על מנת להרחיק את עצמו מהסיבות אשר עלולות להביא להתדרדרות מוסרית, ערכית ותורנית בנושא השלילי אליו הוא נחשף, בבחינת תיקון הנפש, ולהרחיק את עצמו מהיין, "שהוא מביא לידי ניאוף".
הרב נריה זצ"ל מסביר, כי עצם קיום התופעה של אישה סוטה מעיד על המצב החברתי אשר איפשר לתופעה חמורה זו להתהוות ולקרות. לפיכך, לדעת הרב נריה, הציווי המופנה אל מי שהיה עד לאותה התדרדרות מוסרית, לנקוט בפעולה לתיקונה של החברה שבערוגותיה צמחו אותם עשבים שוטים. דבר זה נעשה בין היתר על ידי קביעת גדרות באותו תחום בו התגלתה החולשה החברתית, ובמקרה של קיום תופעת אישה סוטה – בדרך של התרחקות משתיית יין, שהביאה לתופעה החברתית השלילית של ניאוף.
הרב מאיר רובמן זצ"ל מסביר, כי על מי שרואה את האישה הסוטה בקלקולה להניח, כי היא היתה בעבר אישה כשרה ככל בנות ישראל, וכי כתוצאה משתיית יין היא התדרדרה והגיעה לאן שהגיעה. לפיכך, על הרואה תופעה זו, אפילו הוא חסיד וצדיק, להפנים את הטבע האנושי, כי כל אדם מועד להתדרדר מבחינה ערכית, מוסרית ודתית, גם כתוצאה מעשיית מעשים המותרים על פי ההלכה, כגון שתיית יין.
לדאבוננו אנו נתקלים לעיתים תכופות במקרים של אנשים, שאת חלקם אנו מכירים ואף מוכירים, שנכשלים במעשים חמורים בין אדם לחברו, למקומו או כלפי החוק, ואנו אומרים לעצמנו: "איך זה קרה לו", הרי מדובר באדם נורמטיבי, "אחד משלנו", חבר מכובד ומקובל בקהילתנו, "מה היה חסר לו".
אומר הרב רובמן, כי כאשר אנחנו נחשפים או שומעים על מקרים אלה, עלינו להזהיר את עצמנו, כי גם אנו, המחשיבים את עצמנו כאנשים נורמטיביים, שומרי מצוות וחוק, עלולים להיכשל אם לא נעמוד על משמר הטבע האנושי. כמו שהדבר היה יכול לקרות לאותו אדם "מהישוב", זה עלול לקרות גם לנו.
לפיכך על הרואה את האישה בשפלותה כ "סוטה בקלקולה", להזיר עצמו מהיין – לנקוט בפעולה של ריסון עצמי בחולשותיו, על מנת להרחיק את עצמו מהאפשרות של עשיית מעשים או של הגעה למצבים לא רצויים וראויים.
(נשא תשעג)
