הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)"וידבר ד' אל משה במדבר סיני…" (במדבר, א', א'). שואל המדרש: למה במדבר סיני? ומשיב: "…בשלושה דברים ניתנה תורה, באש ובמים ובמדבר… ולמה ניתנה בשלושה דברים הללו, אלא מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם הם" (שם). בתחילת פרשת בראשית, מסביר רש"י את פשר המילה "שמיים", "ויקרא א-לקים לרקיע שמים", "… אש ומים שערבן זה בזה, ועשה מהם שמים" (בראשית, א', ח'), כיוון שניתנה התורה מן השמיים, אף היא מכילה את אותם המוטיבים – של אש ושל מים – המשתלבים בשמיים. בפרשת בראשית קוראים אנו על כוחם היצירתי של המים, המחיה את היצורים כולם, אולם בפרשה הבאה – בפרשת נח – למדים אנו שהמים יכולים אף להרוס, להשחית כל בשר מעל פני האדמה. המים מחיים את האדם, ולכן התורה נמשלה למים.
רוב ימיו האדם מחפש את המים כדי להחיות את עצמו בכוחותיו שלו. אולם, התורה המשולה למים, מצויה בסביבתו הקרובה של האדם, וכל שעליו לעשות הוא למוצאה. מציאת מקור החיים של האדם היא רק הפתח, ומכאן והלאה עליו לעמול ולעבוד על עצמו, למשוך את התורה בחייו.
אחת מן התכונות המאפיינת מדבר, הצימאון, "הוי כל צמא לכו למים". כדי שהתורה תיקלט היטב באדם, זקוקה היא לנפש צמאה. מי שרואה את עצמו חכם מושלם, אינו חש בצורך להתמלא. לכן הר סיני הוא הנמוך שבהרים, והתורה נמשלה למים היורדים מלמעלה למטה. ככל שהמקום נמוך יותר, הוא מושך אליו את המים יותר ויותר.
"מפני מה ניתנה תורה במדבר סיני? ..מה המדבר אין לו סוף כך היא התורה אין לה סוף…" (פסיקתא דרב כהנא, י"ב כ').
האדם המודרני רוצה לחוש משמעותיות, מייחל לשינוי, לחיים של עומק. הסביבה הטכנולוגית המלאכותית, מטייחת משמעות זו, המדבר והריחוק מהציביליזציה לשעה הייתה לה מטרה " ללמדך שאם אין אדם מבקר (מפקיר) עצמו כמדבר אינו זוכה לדברי תורה. מה המדבר אין לו סוף כך היא התורה אין לה סוף… וכשם שאין לה סוף אין למתן שכרה סוף…" (פסיקתא דרב כהנא, שם).
מאז נתינת התורה ועד היום, למציאות משתנה השלכות, הן על המרחב האישי והן על המרחב הציבורי. נושאים כדוגמת פיקוח נפש, תרומת איברים, קביעת רגע המוות, הפריה חוץ גופית, הנדסה גנטית ושיבוט, מחד, ושאלות הקשורות בצורת השלטון, במערכת המשפט, בגיור, בעגינות ובמעמד האישה מאידך, הן רק מקצת מאותן דילמות.
הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל, היה מומחה בולט למשנתו של הרמב"ם. בפרק הדן בפיקוח נפש למד מדין ספינה המטורפת בים וכיוצא בזה – אם יש דבר שיכול להציל מצווה לצאת ולהציל, וכיום שיש טלפון, אפילו אם הוא בפינה נידחת, אינו נפטר עד שיזעיק עזרה על ידי הטלפון. הוא הדין בחולה שאפסו סיכוייו ומוטל כמת, אולם בהתקדם המדע מתגלות תרופות חדשות המועילות להחזיר את החיות. נמצא שעתה יש יכולת להציל, וממילא חייבין להציל. הרמב"ם מגלה כי היכולת היא עניין של מציאות, והמציאות משתנה לפי המקום, הזמן והידע (תחומין ח', עמ' 435, 'הערכה מדעית כיסוד לפסיקת הלכה').
המים הם כידוע מצרך חיוני, שבלעדיו אין חיים. דילמה מפורסמת בגמרא, אשר אנשי הלכה ומשפט, אתיקה וסוציולוגיה הרבו לעסוק בה היא, "שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים. אם שותין שניהם – מתים, ואם שותה אחד מהן – מגיע לישוב. דרש בן פטורא, מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד, וחי אחיך עמך – חייך קודמים לחיי חברך" (בבא מציעא ס"ב, ע"א). המים חיוניים גם לא לשתייה. אחד המקורות ההלכתיים דן במקור מים ציבורי שאיננו מספק לכל הצרכים, מי קודם לנצלם. "מעיין של בני העיר, חייהן וחיי אחרים – חייהן קודמין לחיי אחרים, בהמתם ובהמת אחרים – בהמתם קודמת לבהמת אחרים, כביסתן וכביסת אחרים – כביסתן קודמת לכביסת אחרים, חיי אחרים וכביסתן – חיי אחרים קודמין לכביסתן. רבי יוסי אומר, כביסתן קודמת לחיי אחרים" (נדרים פ' ע"ב). דעת רבי יוסי שבעל המים יעדיף את כביסתו על פני צימאונם של אחרים, שאינם 'מקומיים', מפתיעה. אחרונים דנו האם בכביסה מדובר בשאלת 'חיים' או בצער. האדמו"ר מקלויזנבורג סובר שלדעת ר' יוסי ההזדקקות לכביסה, כמוה כ'חיי נפש', ולא כצער בלבד. והוא מסביר, שלא ייתכן לסכן אחרים רק כדי להימנע מצער (שו"ת דברי יציב, חו"מ סי' ע"ט). הרב משה פיינשטיין סבור שבעניין 'חיי אחרים' מול 'כביסתן' לא מדובר בשאלת חיים ומוות, לא שלו ולא של האחרים. הנדון הוא רק צער כתוצאה מחוסר מים לעומת צער אחרים שיצמאו ויצטרכו לטרוח למצוא מים (אגרות-משה יו"ד ח"א סי' קמ"ה).
