הרב ד"ר משה פינצ'וקהרב ד"ר משה פינצ'וק, ראש תכנית בית המדרש, המכללה האקדמית נתניה
חגגנו לפני שבוע וחצי מא"ה שנה לאיחודה ושחרורה של העיר ירושלים. בדורנו זוכים אנו גם לראות בגאולתה, קמעה קמעה, של התלמוד הירושלמי (הנקראת כן לכבודה של העיר ירושלים, על אף שלא נוצרה שם). במשך רוב הזמנים וברוב תפוצות ישראל היה התלמוד הירושלמי מונח ומוזנח בקרן זווית, 'ציון דורש אין לה' – כמליצת המליצים. כתוצאה מעזובה רבה זו, נוסח הירושלמי הנמצא לפנינו כיום משובש וחסר ופירושו חתום ונעול בפנינו. והנה בדורות האחרונים עדים אנו לתגליות ולכלי מחקר המקדמים באופן ניכר את יכולתנו להגיע לחקר נוסח הירושלמי ולפירושו. גם התעניינות הציבור בירושלמי הולך וגובר. בשבוע שעבר נערך כנס הירושלמי השני במסכת ביכורים בבית הכנסת הגדול בשכונת הרצליה בחיפה, שם התמקדנו בשיטות לימוד התלמוד הירושלמי ואילו כאן נעסוק בהבדל אפשרי מעניין בין התלמודים בנוגע לקדושת תשמישי קדושה. הסוגיה האחרונה בירושלמי מסכת מגילה עוסקת בשאלת הקדימות בין תפילין למזוזה: "תפילה ומזוזה מי קודם? שמואל אמ' מזוזה קודמת. רב חונה אמ' תפילה קודמת. מה טעמיה דשמואל? שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות. מה טע' דרב חונה? שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברות. מתנית' מסייעה לשמואל: תפילה שבלת עושין אותה מזוזה מזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין. למה? שמעלין בקודש ולא מורידין". דברי שמואל שמזוזה קודמת בנויים על ההלכה שתפילין, בניגוד למזוזה, אין מניחים בימים טובים ובשבתות. דברי ר' חונה שתפילין קודמות בנויים על ההלכה שמזוזה, בניגוד לתפילין, אינה נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברות. שמואל ור' חונה מודים בנוגע להנחות ההלכתיות שנזכרו. היתרון של תפילין הוא שחיוב המצווה מקיף את כל האנשים (גם את מי שאינו דר בבית כגון מפרשי ימים והולכי מדברות); היתרון של מזוזה הוא בהיקף הזמנים בחיוב מצווה זו (ימים טובים ושבתות). המחלוקת ביניהם היא איזה יתרון יש להעדיף. בבבלי (שבת עט ע"ב, מנחות לב ע"א) מובאת ברייתא עם עמדה הפוכה לזו שבירושלמי: "ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה. לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה". נחלקו הברייתות בשאלת היחס בין קדושת תפילין לקדושת מזוזה. לדעת הברייתא בירושלמי קדושת מזוזה גדולה מקדושת תפילין. לדעת הברייתא בבבלי קדושת תפילין (וספר תורה) גדולה משל מזוזה. התלמודים אינם מנמקים מדוע לדעתם קדושת האחד גדולה מזו של השני. אולם יתכן שניתן להסביר את המחלוקת כך:
עמדת הבבלי מובנת אם נניח שקדושת תשמישי קודש נובעת מהתכנים הכתובים בהם, כי הכתוב בתפילין אכן כולל את כל מה שבמזוזה ויותר. והמזוזה מכילה רק שתיים מתוך ארבע הפרשות שבתפילין. אולם, קשה להבין על רקע הנחה זו את עמדת הירושלמי. נראה כי לדעת הירושלמי קדושת תשמישי קודש נובעת מתפקידם, וכיוון שהמזוזה משמשת בכל עת (גם בשבתות וימים טובים) קדושתה גדולה מתפילין שאינן נוהגות בכל עת. הסבר זה משתלב היטב עם טיעונו של שמואל, "שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות". לא נוכל, כמובן, להסיק מסקנות מוחלטות על סמך סוגיה אחת בתלמודים. אך הדברים מעוררים למחשבה מהו סוד ויסוד קדושת תשמישי קדושה בהלכה היהודית: רק גורם שמימי, ריבוי אזכרות שם ה' בהם, או גם גורם אנושי, ריבוי תשמיש האדם באותם תשמישי קדושה?
(נשא תשעג)
