הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)יעקב יושב האוהלים, שזה עתה סיים ארבע-עשרה שנות לימוד בבית מדרשם של שם ועבר, עובר שינוי מהפכני בחייו. מעתה לא עוד לילות שימורים בעמל תורה, לא עוד התעסקות מייגעת בעולמות רוחניים. יעקב צועד בהיסוס אל עבר עולם אחר, עלום. פוסע הוא אל העתיד הבלתי נודע, ובלבו ניגון פרידה. זה הזמן להתפלל – "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם", ומסביר רש"י (כח,יא): "ורבותינו פירשו לשון תפלה… ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ". שואל 'שפת אמת': "ואינו מובן, כי לפירוש הזה שתיקן תפילת ערבית – מה עניין קפיצת הארץ לכאן"?.
ה'שפת אמת' מתמקד בכוח הרצון של יעקב וכך הוא כותב: "… כיון שהיה ליעקב רצון גדול לבוא להר המוריה. אף כי מקום הזה היה מרוחק מאוד, קפץ הר המוריה כאן. וזהו עצמו פירוש תפלת ערבית כי בוודאי בעת חושך אין מקום להתגלות האור, רק ע"י רצון האדם, … כי הכל תלוי ברצון האדם".
הר המוריה קפץ ובא למקומו של יעקב. ההתרחשות הזו נבעה מכוח הרצון העז של יעקב להגיע אל היעד. הרצון לפי ה"שפת אמת" הוא יכולתו של האדם להפוך מציאות רחוקה לנוכחת. במקום לעשות את הדרך לַמקום, יעקב מביא את המקום אליו. למרות שלבריאה יש חוקים וסדר, אם ירצה האדם לשאוף ולהשיג את היעד, יוכל הוא להשיג זאת שלא בכללים הרגילים של העולם. הוא יוכל להגיע רחוק מאד כי בעיניו הרחוק קרוב. יעקב מאמין בחלום, ובהקיצו משנתו הוא קובע נחרצות: "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".
ה'שפת אמת' מקשר בין מהותה של תפילת ערבית לקפיצת הדרך. ביכולתה של תפילת ערבית להקנות כלים לאדם להתמצא גם בתנאי חשכה. דווקא כשרחוק וחשוך, במקום בו הדברים נראים דמיוניים, ניתן להשיג את המטרה. במקום בו חשב יעקב שאין כלום ועליו לחכות לאור היום, הוא גילה כי אף שם יש נוכחות שכינה ותיקן את תפילת ערבית. יעקב מבין שהמעבר ממציאות של 'אשרי יושבי ביתך' למצב של 'אשרי אדם עוז לו בך', ממצב של פאסיביות למצב של אקטיביות, דורש רצון עז. לכן הוא אינו מסתפק רק בתפילה אלא נודר נדר. גם לאחר שקיבל הבטחה מהקב"ה, הוא לא מוותר על ההשתדלות. ואכן, מיד לאחר מכן נאמר: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדם". לאחר החלום בו התגלה הקב"ה ליעקב והפקיד בידיו את החזון, מקבל יעקב כוחות חדשים. זה הרגע שיעקב הופך מפאסיבי לאקטיבי. מסביר רש"י: "נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת". הרגליים קלות כאשר קיימת שליחות ומטרה. כך גם מתבאר המשך הסיפור כשהרועים נאספים סביב הבאר ואין ביכולתם להרים את האבן, ויעקב: "וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר". מסביר רש"י: "כזה שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכוחו גדול". ברגע שיעקב יוצא לשליחות להגשים את החזון הגדול שום מכשול לא יעמוד בפניו. מתגלים בו כוחות נפש ופיזיים גדולים.
גם כאשר פוקדים אותנו משברים כמו קשיי פרנסה ובריאות וחשים אנו ייאוש ומרחק מהיעד אליו אנו שואפים, נדרשים אנו להפעיל את מנגנון הרצון. הרחוק ייהפך לבר השגה ובמקום החושך יתגלה אור.
שבת הארגון של בני עקיבא השנה היא בנושא: "מצווה ועושה". חניכים ומדריכים יקרים, התורה מדריכה אותנו שלימוד תורה וקיום מצוות תלוי בבחירה וברצון. הכל נגיש וקרוב, אם רק נרצה: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת… לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא… כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". (ויצא תשפ)
