הרב שי פירוןיש מושגים שמגיעים לחיינו. פתאום, משום מקום. הופכים להיות חלק מחיינו. זורקים אותם לחלל האויר, משתמשים בהם כדי להיראות רלוונטיים. אחד מהבולטים שבהם: פייק ניוז.
איסור הונאת דברים מופיע בפרשתנו פעמיים. חז"ל דרשו שהפעם הראשונה מתייחסת לאונאת ממון והשניה לאונאת דברים. אלא, שאונאת דברים חמורה מאונאת ממון מפני "שזה נאמר בו (ויקרא כה) ויראת מא-להיך וזה לא נאמר בו ויראת מא-להיך. ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה – ניתן להישבון, וזה – לא ניתן להישבון".
אני סבור שפייק ניוז נכנס בכלל ענייני אונאת דברים. התחושה שלצרכי קמפיין פוליטי או לצורך קידום עמדות הדבר מותר היא מחשבה פסולה. הלבנת פנים והפיכת שמועה לא מבוססת לעובדת חיים שתלווה את האדם עד יומו האחרון. שלא לדבר על מנהיגים ואנשי ציבור. אנו מרשים לעצמנו להפיץ שמועה בשם שקיפות וחובת הציבור לדעת. בושה.
כך מבאר המהר"ל את האיסור להלבין פנים: "אבל מה שאמר המלבין פני חבירו כאלו שופך דמים, הוא ענין פנימי כי מי שמלבין חבירו הוא שמכבה אור הפנים שהוא האדם כמו שמכבה את הנר, וזה נקרא ש"ד של אדם כי צלם (אלקים) הזה (שבגללו צריך להיזהר בכבוד חברו ולא להלבינו) יש לו ענין נפלא מאוד והוא צורתו של אדם, ולפיכך מי שמלבין ומבטל את צלם פניו עד שהוא מלבין אותו ומכבה את אורו זה נקרא שפיכת דם. כי אין שפיכת דם רק ביטול האדם וזה שמלבין את פניו של אדם הוא מבטל את תואר הכרתו של אדם שהוא צלמו והוא בטול האדם ג"כ כי צלמו הוא האדם". האדמו"ר מאיזביצה, בעל מי השילוח מרחיב בחומרת האיסור: "וזה שאמר דוד המלך ע"ה 'תשב, באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי, אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך, אוכיחך ואערכה לעיניך' (תהלים נ'). 'תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי', היינו מאחר שאדם מחויב לאהוב את חבירו כמצוה עלינו ואהבת לרעך כמוך, ואדם צריך לבקש רחמים בעד חבירו, והוא ירצה לקטרג עליו, על זה יאמר הש"י אלה עשית והחרשתי, היינו באם הש"י ירצה לברר אף מעשה צדיקים לא יזכו בעיניו, כי נגד הש"י מי יוצדק, ומי יאמר זכיתי לבי, ואעפ"כ הש"י שותק ואינו מגלה קלון שום אדם אף כי יחטא, דמית היות אהיה כמוך כי האדם המקטרג על מעשה של חבירו יתראה בעינו כי הוא מזוכך כרצון הש"י, וגם רצון הש"י כך הוא לקטרג על אדם החוטא, ולכן יקטרג עליו, ועל זה נאמר לו מהש"י אוכיחך ואערכה לעיניך, היינו שהש"י יראה לעיני האדם המלמד חוב על חבירו באמרו כי גם רצון הש"י הוא לזה, ויוכח לו הש"י כי רצונו הקדוש אינו רק להסתיר כל חטאי ישראל, כמ"ש ותשליך במצולת ים כל חטאותם, היינו שיסתיר אותם בהסתר גדול שלא יתגלו ולא יתראו עוד, ואיך יאמר האדם שהש"י חפץ בלימוד חוב על האדם ולהפיח חטאו… כי אין אדם יכול לדון את חבירו לכף חוב כי פן יצר חבירו גדול מיצרו, או פן הדבר הזה מותר לו כי יש הרבה דברים שלאדם אחד אסורים ולאדם אחד מותרים".
אני חש שהפרזנו, הגזמנו, נסחפנו. אנו מרשים לעצמנו להלבין פנים, לעלוב. אונאת ממון נראית – בצדק – מעשה חמור. אבל אונאת דברים חמורה בכפליים וכדאי שנקפיד גם עליה.
(בהר תשעט)
