הרב שי פירוןלא מכבר חזרנו הביתה מהסוכה. היציאה אליה היתה סוג של חוויה 'אברהמית'. במוצאי יום הכיפורים, אחרי שהיטהרנו מחטאינו, נשמע הקול: "לך לך…מבית…". הגאון מווילנה דרש בהתאם את הפסוק בתהילים: "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" – המשותף למצוות סוכה וליישוב הארץ הוא שלשתי המצוות נכנסים 'עם המגפיים', עם כל הגוף.
מצוות ישוב ארץ ישראל היא תשתית לחלום שהוביל בסופו של דבר לייסודה של תנועת שיבת ציון ולהקמתה של מדינת ישראל. הלומד הלכות סוכה, יודע שהמצטער פטור מן הסוכה. כלומר – על אף העובדה שמדובר במצווה חשובה המסמלת את השגחת ה' על עמו, יש מצבים בהם אנו פטורים מן המצווה, רשאים לחזור הביתה כיוון שהמציאות לא מאפשרת לו לקיים את המצווה בנוחות מינימאלית.
תשעה פסוקים בלבד אחרי הציווי לעלות אל הארץ המובטחת, אנו נתקלים בתופעת הירידה מן הארץ:
" וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ".
האם רעב מצדיק עזיבה של הארץ? האם לא ראוי שמי שעזב את בית הוריו יגלה קצת יותר מסירות נפש, יאמין שהקול שהוליכו לארץ, יסייע לו להישאר בה?
הרמב"ן ראה במעשהו של אברהם חטא. לדעתו היה על אברהם להישאר בארץ גם בשנות הרעב. פרשנותו של הרמב"ן מעוררת קשיים רבים. אחת מהן תלויה במשנת אבות (ה', ג'): " עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם", כשבין הניסיונות מנו גם את התמודדותו של אברהם עם מצבו בשנות הרעב!
על רקע הקשיים, כתב האדמו"ר מגור בספרו, 'שפת אמת', את הדברים הבאים: "ואיני מבין טעם הרמב"ן ז"ל שהיה לו לבטוח כו' כי הש"י לא ציוהו רק שילך מביתו וידור בארץ הזאת אבל לא יותר מכמו שהיה בביתו, וכמו שהיה יוצא מביתו על ידי רעבון כן היה מותר לו לילך מארץ הזאת ג"כ. וכמו מצות סוכה שאין החיוב יותר רק 'תשבו כעין תדורו', כן לא היה ציווי המקום שלא יצא חוצה רק שידור שמה, ותימה גדולה על הרמב"ן ז"ל בזה אם לא שמצא כן באיזה מדרש, ואם קבלה היא נקבל, וגם כי הכתוב אומר כי כבד הרעב, ומשמע שלא היה יכול להיות שמה, שהיה פיקוח נפש, עד שהבין שכן רצון המקום ברוך הוא שיצא".
במהלך השנים זכינו להתחנך לאור משנת הראי"ה, כך הפכה מצוות יישוב הארץ ליסוד מרכזי בתורתנו. אנו רואים עצמנו כתלמידי אברהם, שומעים את הקריאה 'לך לך' פעם אחר פעם. כך קמו ישובים, כך נגאלו גבעות ועמקים משממונן והארץ קמה לתחיה.
אולם, האם לא ראוי שנשאל עצמנו מה נעשה אם ח"ו יבוא עלינו "רעב", אם חלילה נתקל במצב של פיקוח נפש? אינני מתכוון להשלכות הפוליטיות הפשוטות של דברי השפת אמת. אינני מתכוון למשמעות המדינית של פיקוח נפש. אבל, מה שברור, לעניות דעתי, הוא שהעובדה שאברהם עוזב את הארץ עד שיוכל לחזור אליה כבד בכסף במקנה ובזהב, מלמדת שאין לחשוב שיש רק ערך אחד, שיש לדבוק בו ורק בו בכל מחיר.
יש ערכים נעלים ומרכזיים, בניהם מצוות יישוב הארץ. אני חש שחונכתי שמצווה זה היא מצוות על הגוברת על כל שיקול וצורך אחר. עד שקראתי את פרשת לך לך וגיליתי שאותו אברהם – ירד מן הארץ בשל הרעב הכבד. לפעמים יורדים כדי לשוב. לפעמים נוצרת מציאות המחייבת שינוי בתכנית המקורית. לא הולכים עם ראש בקיר. מתנהלים לנוכח המציאות ומאמינים שסוף הטוב לבוא.
(לך לך תשע"ט)
