"עוד נשוב"

"וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: הָיָה דְּבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר: קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת." (ירמיה, ל"ב /ו').
על מנת להבין את הפטרת השבת, עלינו להתייחס להקשרה הפוליטי- מדיני.
הימים, ימי מלחמה. ירמיהו רואה במו עיניו כיצד ירושלים נתונה במצור. ענתות, עירו, נכבשת בידי הכשדים, והארץ נופלת בידי אויב. צדקיהו המלך, שכרת ברית עם עמי האזור, בניגוד לדעתו של הנביא, מתרסק ומאבד הכל.
והנה, במהלך האסון הלאומי, מתנבא הנביא נבואה בלתי נתפשת, בה שטח שנכבש מוצע לו למכירה.
קנה את השטח עכשיו – מנחה אותו הקב"ה, והוא עושה זאת כביטוי של אמונה בה' שישיב את עם ישראל לארצו, למרות המציאות הזועקת את ההיפך.
את מצוקתו, מעלה ירמיהו בפני בורא העולם, רק לאחר השלמת הרכישה: הכיצד ישוב העם לארצו אם זו נכבשת עכשיו? ירמיהו מזכיר את נס יציאת מצרים ואת הבטחת הארץ וירושתה. הוא מבין שהעם חטא, ואולם – גדול כוחו של ה' – אולי עוד יתהפך המצב?
תשובתו של הקב"ה קשה וכואבת – "הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלהֵי כָּל בָּשָׂר, הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר" (פס' כ"ז). אמנם בידי לעשות הכל, אבל גזירה מלפני שהארץ תיכבש.
כך נחתמת ההפטרה.
בעודי שוהה עם הדברים ומדמיינת את תחושת ירמיה למשמעם, מוצאת אני שמספר פסוקים אח"כ מגיעה הנחמה:
"כִּי כה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדולָה הַזּאת כֵּן אָנכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּובָה אֲשֶׁר אָנכִי דּבֵר עֲלֵיהֶם. וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים. שָׂדות בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוב בַּסֵּפֶר וְחָתום וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם… כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם ה'" ( פס' מ"ב- מ"ד).
אם בסוף טוב יושלם המהלך, מדוע מסתיימת ההפטרה דווקא בנקודת שבר?
עיון נוסף בכתובים, מלמד כי בסיום הקשה טמונים מסרים עמוקים:
א. בעוד אנו רואים רק את ה"כאן" וה"עכשיו", לקב"ה ראיית נצח. עכשיו אכן מדובר באסון, אך בעתיד תהיה גאולה.
ב. האדם מצפה לניסים ואילו הקב"ה מלמדנו להתמקד במעשים ( למעשים יש תוצאות).
ג. לעיתים אנו מעדיפים לראות בבורא עולם רק מציל ומושיע, ואילו הוא – פנים רבות לו. הכל בא ממנו. גם הטוב וגם (כביכול) הרע.
ד. יכולים אנו לחשוב כי אבדן הארץ משמעו תבוסה וחולשה אלוקית – ואולם כיבוש הארץ בידי האויב, אומר הקב"ה, אינו אלא ניהול מחושב וגבוה של העולם.

(בהר תשעו)