עו"ד פרופ' אבי וינרוטהכתוב אומר (ויקרא י"ד, ב'-ג') "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן. ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והִנֶה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע".
איך מטהר הכהן את הנגע? מה גורם לריפוי? מן הלשון "והִנֶה נרפא נגע הצרעת" משמע, כי הכהן מגלה את התופעה ואומר "הִנֶה". אם כן, מה מוסיף הכהן?
ומדוע נאמר "והובא אל הכהן" ע"י צד ג'? מדוע אין המצורע בא בעצמו אל הכהן כדי שיטהרו? זאת ועוד, כתוב אחד אומר "והובא אל הכהן". משמע, כי הטמא הוא שמובא אל הכהן. אך מיד לאחר מכן נאמר "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה". הכהן בא אליו. האלשיך שואל גם על הלשון "נרפא נגע הצרעת מן הצרוע" – המילים "מן הצרוע" מיותרות. הן גם לא נכונות, כי לאחר שהנגע נרפא הוא כבר לא צרוע.
החתם סופר רואה את הפרשה כולה מזווית אחרת.
מחלה אינה גורמת טומאה. מכיוון שנגע מטמא נראה כי עסקינן בנגע הבא ממצבו הרוחני של האדם, והטהרה היא הליך של תשובה".
אדם מפתח תלות בשגרת חיו ובהרגליו. הוא לעיתים מכוּר למה שמסב לו הנאה ותלוי בחברה. קשה לו להשתנות. לעיתים יש בו מנגנון הרס – חזק ממנו. הוא זקוק למישהו מבחוץ שיושיט לו יד, יגן עליו מעצמו שלא לחזור ולשקוע בתהומות הפנימיים שאליהם הוא נשאב. מי ניצב מבחוץ ומוכן להתעסק עם אדם המכור לחטא ומוכן לשמור עליו מעצמו?
בגמרא במסכת סוטה (דף ה' עמ' א') דרשו חז"ל את הכתוב (ישעיה נ"ז, ט"ו): "מרום וקדוש אשכון – ואת דכא ושפל רוח". הקב"ה מוכן לרדת אל האדם השואף לעלות ואינו מוצא את הדרך.
annie-spratt-unsplash
את המילים "השוכן איתם בתוך טומאתם" דרשו חז"ל במסכת יומא דף נ"ו עמ' ב' "אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם". היד ה"חיצונית" שמוציאה את המצורע מתחתית הבור – היא ידו של הקב"ה. כל מה שהמצורע צריך לעשות הוא – לרצות לצאת. לרצות באמת!
לאור הסבר זה, השאלות סרות בזו אחר זו:
- שאלנו, איך מטהר הכהן את הנגע? התשובה היא כי הכהן שבו עסקינן הוא הקב"ה המושיט יד לחוטא ושואב אותו מתוך תהומות הנפש שבהם הוא שקוע.
- שאלנו על הלשון "והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע" – משמע, כי מגלים שהאיש כבר נטהר.
התשובה היא, כי נבט בו רצון לחזור בתשובה, אך הוא עדיין שקוע ברצונות החזקים ממנו. הוא כבר רוצה, אבל לא מצליח לבצע.
- שאלנו, מדוע נאמר "והובא אל הכהן"? מדוע אין המצורע בא בעצמו אל הכהן? התשובה היא, שהוא מאוד רוצה – אבל, לא יכול. מי שנפל לבור עמוק לא יכול לעלות בלי סולם, או יד מושטת.
- שאלנו, הרי כתוב אחד אומר "והובא אל הכהן" וכתוב שני אומר, "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה". כלומר, הכהן בא אל הטמא. התשובה היא, כי מחשבת האדם מובאת אל הקב"ה. בעקבותיה יורד הקב"ה אל האדם, כדי לסייע לו לשוב בתשובה שלמה.
- שאלנו, כיצד נאמר "נרפא נגע הצרעת מן הצרוע, הרי לאחר שהנגע נרפא הוא כבר לא צרוע?
התשובה היא, כי מה שנרפא הוא הרצון לחזור אל ה'. אבל, גם כשיש רצון פנימי האדם עדיין "צרוע". הוא נמצא על רכבת הרים ומתקשה לרדת. מי שיסייע לו לעשות כן, הוא הקב"ה.
הנה כי כן, הקב"ה מסייע גם למי שמצוי בתהומות שקשה לצאת מהם. אך די בכך שהאדם רוצה לחזור לאלוקיו, כדי שה' ישמע את פעייתו הדקה והפנימית. הרצון להיטהר בא לפני ה' שנחלץ להושיעו ומושיט לו יד. צריך רק לאחוז ביד המושטת – ולהיחלץ!
