ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)מיזמי כשרות אלטרנטיבית- פרטית *ניסיון להובלת מגמה לנישואין שלא דרך הרבנות *דרישה לשילוב נשים במערך שירותי הדת והגופים הבוחרים *התחרות עם צהר *לעו"ד עודד פלוס, מנכ"ל המשרד לשירותי דת, אחד ממשרדי הממשלה הלא אהודים, יש לא מעט "כאבי ראש". בריאיון ל"שבתון" הוא מספר למה זה טוב שהוא סרוג ולא חרדי, איך זה שמנכ"ל המשרד לשירותי דת מתפלל באולם ספורט ולמה הוא לא סומך על הכשרות של צהר
המשרד לשירותי דת, מתעסק בעיקר בדת אחת- היהדות. גופים דתיים- לא חסר. תפוחים לוהטים- בשפע. הרבנות הראשית, בתי הדין הרבניים, 1,200 בתי העלמין, המקומות הקדושים וכמובן המועצות הדתיות- כולם באחריותו.
מנכ"ל המשרד, עו"ד עודד פלוס, מודע לחוסר ה'זוהר', בלשון המעטה, של משרדו: "אנחנו מייצגים גוף שהתדמית שלו מאוד נמוכה, הוא שק חבטות, ויש הרבה מאוד ארגונים שמתפרנסים מזה, ולפעמים אנחנו נותנים להם סיבה. בגלל שהתדמית שלנו לא טובה ומתייחסים אלינו כגוף ארכאי יש לנו חובה מוגברת להצטיין. ואכן, קיבלנו בשנתיים שעברו מקום ראשון בשביעות רצון כללית מהיחידה הממשלתית, מבין כל המשרדים הממשלתיים שנותנים שירות- מהם תנאי ההמתנה והשהות במקום, כמה זמן לוקח לקבל את השירות, האם יש "לך-תבוא", כלומר, תחזור להביא עוד מסמכים, וכו'. המשרד שלנו נמצא גם במקום הראשון בחוק חופש המידע. על כל שאלה שישאלו אותנו- יקבלו תשובה", הוא אומר.
הדת, בין כל סמליה היפים, מסמלת גם ארכאיות ושמרנות. תוסיפו לזה משרד ממשלתי וקיבלתם מקום שנעצר בזמן. את זה בדיוק מנסים לשנות כעת במשרד לשירותי דת. לדוגמא, "שירת הים"- מערכת ממוחשבת הכוללת את כל מערך שירותי הדת- נתונים על כל בתי העסק הכשרים בערים, כולל עדכון מתמיד אם הוסרה הכשרות, בנוסף, הרשמה לנישואין- הצלבה בין המערכות כך ששם האולם יספק מענה לגבי כשרותו, מרשם האוכלוסין יסייע באיתור מיידי של תעודות הנישואין של ההורים (אתגרו של כל מאורס עד היום), יש אפשרות כעת להצטלם במקום ולחסוך "סחבת" ו-לשלם בכרטיס אשראי. ימות המשיח. גם נושא הקבורה כוייל מחדש- פלוס הורה לבתי העלמין לתחזק את החלקה האזרחית בדומה לחלקה הרגילה, וביקש מהחברה קדישא שיאפשרו לאבלים לערוך טקס הלוויה כפי שהם רוצים, במידת האפשר, מתוך הבנה שיש כאלו שלא מרגישים בנוח עם תהליך הקבורה הדתי, לא מתחברים לטקס, לקריעה, לקדיש, להפרדה בין המינים. "אמרתי לחברה קדישא- 'אתם עומדים מול משפחה אבלה ואני רוצה שתיתנו להם את כל מה שהם רוצים. הוא רוצה לנגן בגיטרה? שינגן בגיטרה. הוא רוצה לשים מוזיקה? שישים. אגב, כנ"ל לגבי הנושא של הנישואין. אנחנו נלחמים מלחמת חורמה במי שמפריד בין גברים ונשים בבית הקברות, אלא אם המשפחה רוצה'", הוא מספר. המשרד אכן עבר מהפכה, אם זה בגלל התפיסה הניהולית המעט ליברלית יותר, או בגלל התחרות ב"שוק" שירותי הדת (או בחלופות דת, דוגמת נישואין שלא ברישום ברבנות).
כיפה סרוגה במשרד של ש"ס
עו"ד פלוס מדבר דוגרי. קשה לאנשים להבין איך הוא משמש כמנכ"ל במשרד הדתות, משרד שנשלט ע"י ש"ס, כשהוא חובש כיפה סרוגה, תושב רעננה, בניו בצבא ובתו שירתה בצבא. הימרו שהוא מינוי של בנט, שמתפלל איתו באותו בית כנסת, אבל, המינוי כולו של ש"ס. לדעתו, מדובר ב"שיחוק" של השרים דרעי ואזולאי שיצאו מהקופסא, ואת השינוי בתפיסת משרד הדתות, שפלוס שמתאר ש"תמיד הייתה מחשבה שהוא מקום לחלוקת ג'ובים וכסף שמתבזבז סתם", הרגיש מיד. מדבריו עולה שזה שהוא "סרוג" ולא חרדי מקל עליו להיתפס כמקצועי יותר ולא בהכרח כבעל אינטרסים שונים או 'מיסיונריים': "מבחינת כל הגורמים שאני עובד מולם זה עוזר- הם רואים שיש פה מישהו שיודע לעבוד ולהפעיל את המערכת שלו וזוכה לשבחים, אז הם יכולים לסמוך עליי ולהקצות למשרד כספים. הם רואים מי יושב מולם- אדם כמוהם. אנחנו לא 'הדוסים' או 'השחורים האלה' שמנסים לכפות. אנחנו נותנים שירות למי שרוצה לקבל מאיתנו שירות. אנחנו לא כופים".
לדוגמא, עודד ביקש שיסקרו מי לא מגיעה למקווה מהציבור הדתי לאומי, "לא בגלל שאני רוצה לקחת מישהי באוזניים ולהביא אותה למקווה, אלא לנסות ולזהות האם זאת שרוצה להגיע למקווה לא מגיעה בגלל שהמקווה מלוכלך, לא מחליפים בו מספיק את המים, כי הבלנית מתייחסת בצורה לא יפה, או שהשעות לא מספיקות. או בנישואין- האם לא מגיעים להירשם במועצה דתית מסוימת והולכים להירשם בצהר בגלל ששעות הקבלה לא מתאימות? כי אין חניה? אלה דברים שאנחנו רוצים לדעת, מה הרמה של השירותיות. זאת ההסתכלות. יש דברים שבג"ץ כופה עלי, למשל, טבילה ללא בלנית. זה דבר שקשה לעשות במשרד שמרני. או למשל שיתוף נשים במועצות דתיות, בגוף הבוחר של הרבנות הראשית. זה נכון שיכולים להגיד- "כפו עליך", אבל 'כופים אותו עד שאומר רוצה אני'- עם שיתוף הנשים אני מסכים ומזדהה במאה אחוז".
"צהר קפצו למים עם הכשרות לפני שהם מוכנים במאה אחוז. לי יש יותר משאבים מצהר ואני מתקשה, אז איך אתם מצליחים? או שאתם מתפשרים על הכשרות. אולי פעם צהר יצליחו להרים מערכת שאפשר לסמוך עליה. אנחנו לא שם"
צהר- גורם מאתגר
גופים שונים מקשים על המשרד לשירותי דת, שעם כל התפיסה המחודשת של המנכ"ל, הוא משרד שמרני ועמוס נושאים אמוציונאליים ופוליטיים. צהר, שנותנים שירותי דת- בתחום הנישואין, קירוב רחוקים, כעת גם בכשרות, ועוד, וגופים דוגמת עתים ונאמני תורה ועבודה שעותרים בנושאי דת שונים, בודקים בציציות הגופים שתחת המשרד ומחזיקים בעמדה ליברלית מהעמדה הדתית-ממלכתית של המשרד.
"אני את צהר מציג כגורם מאתגר", אומר עו"ד פלוס. "אני יכול להיות נגדו, בכל זאת, אני צריך להגן על המערכת שאני ממונה עליה, אבל אחרי שהייתי נגדו, לאנשים שלי אני אומר– 'אל תגידו שזה האויב שלנו, שאנחנו לא יכולים להתמודד איתו. בואו נראה מה הוא עושה ונעתיק'. אני יודע שלצהר יש שם טוב. התפקיד שלי הוא לראות איך אני הופך להיות יותר צהר מצהר". אין ספק שיש מתח בין צהר לבין המשרד לשירותי דת, או, אם תרצו, למנכ"ל המשרד. הנה דוגמא לכך, כפי שהוא מספר: "צהר עושים מניינים ביום כיפור לציבור הלא דתי. הם מוציאים אותי, עודד פלוס מרעננה, לא טוב. אם הם עושים מניין ברעננה הם מוציאים את המניין שלי כלא מסביר פנים. מה, צהר, אתה יותר יפה ממני? אתה אומר- 'הגעתי למסקנה שברעננה צריך לייצר פלטפורמה כזאת כי אנשים לא מגיעים אליך לבית כנסת'? אז, התפקיד שלנו זה להיות מסבירי פנים, לא ברמה של מיסיונריות, ובכל זאת לגרום למקסימום אנשים לבוא אלינו".
לעיתים, פלוס 'מאחד כוחות' עם הגופים הללו, דוגמת שינוי שבוצע בשיתוף עם עתים, שפנו אליו בנושא קבורת עוברים. עד עתה, נציגי המשרד מבתי העלמין היו מקבלים את העוברים, הולדים המתים מבית החולים "בזמנם החופשי", ומדי כמה זמן קוברים אותם באדמה. "אמרתי שהשיטה הזאת לא מקובלת עלי", אומר עודד. "אישה עוברת את התהליך של ההיריון, הלידה, ונקשרת לעובר שמת. לא על אף אחד. יש הורים שרוצים להגיע ללוויה, לשים ציון, להנציח. אמרתי לעתים- 'אנחנו לרשותכם. תייצגו את המשפחות הללו מולי. אתם תסתכלו מנקודת המבט של ההורים, אני אסתכל מנקודת המבט שלי, עם האילוצים שיש לי, וננסה להגיע לעמק השווה'. אני עושה הידברות מול הגופים האלה. יכול להיות שיש דברים שלא אוכל לבוא לקראתם. גם החברות קדישא הבינו שצריך לתת פתרון, ואם יש צורך- יש לי יכולת לכפות. אנחנו עושים את כל מה שההורים רוצים. הגברנו את התדירות של הקבורה, יום בשבוע, ויש להורים אפשרות לבוא. מי שרוצה להנציח יכול, להורה יש מקום להתייחד וכל מקום מתאים את עצמו".
"לאנשים שלי אני אומר– 'אל תגידו שצהר הוא האויב שלנו, שאנחנו לא יכולים להתמודד איתו. בואו נראה מה הוא עושה ונעתיק'. התפקיד שלי הוא לראות איך אני הופך להיות יותר צהר מצהר"
עם בנט באולם הספורט
ישנן טענות שהמועצות הדתיות מיותרות- וניתן פשוט לייעד ברשויות המקומיות פקידים שיעסקו במתן שירותי דת- ולחסוך כספי ציבור רבים. עד כמה באמת צריך את המועצות הדתיות?
"צריך את המועצות הדתיות. מי שטוען שעדיף שהן יתנהלו ברשויות המקומיות- בעצם אומר שיש להן דגם יותר טוב. למה? הן יותר טובות ממני? מבחינת רמת הסדר, שחיתויות, ניהול תקין? אני עולה עליהן. היכולת שלי יותר טובה משלהן. בגדול, המערכת שלנו מתנהלת טוב, והיום המצב של המועצות הדתיות יותר טוב. התפקיד שלי הוא להכניס את המועצות הדתיות למקומות שהן לא היו בהם עד היום- להיות משמעותיות, שירגישו אותן בעיר, ואני מביא משאבים לכך.
"בנוסף, קיים חשש- ראש עיר מסדר לעצמו סדר עדיפויות לפי הבוחרים או לפי השקפת העולם שלו, רוב השנה לפי השקפתו. אם אסמוך עליו- מה יעשו במקומות בהם ראשי העיר לא דתיים? הציבור הדתי לא זכאי לתנאים? שיהיו מקוואות, שתהיה כשרות כמו שצריך? זה חלק מהחיים שלנו. ומה אם יש פערים בעיר? אני גר ברעננה- יש ציבור דתי גדול וציבור של מרצ, מצד שני. אני ונפתלי בנט מתפללים באולם ספורט. זה סדר העדיפויות של העירייה. אנחנו צריכים מערכת שתהיה 'מיינדד' לדבר הזה. יש מקומות שאין בהם מועצה דתית ואני חושב שהשירות שאנחנו נותנים במועצה דתית מקבילה הרבה יותר טוב מהשירות שלהם".
המלחמה על הכשרות
עו"ד פלוס מקשר את הכשרות לתחום הגנת הצרכן. "בהסתכלות שלי, בתור צרכן כשרות- ההקפדה על הלכות הכשרות במקום שאני אוכל בו חשובה לי. כמו שלטבעוני חשוב שלא יכניסו לו מרכיבים מן החי, וכו'". מסיבה זו, לדבריו, הוא מאמין בתעודת הכשרות של הרבנות בלבד. על התנהלות הרבנות בתחום זה רבים מתחו ביקורת, הקימו אלטרנטיבות, וכעת אף בג"ץ מאפשר לבתי עסק 'להתהדר' בכשרות פרטית תוך הגבלות מסוימות.
מה קורה עם הרפורמה בכשרות? ולמה לא להפריט את הכשרות?
"היום חלק מהכשרות מופרטת- כשרות המהדרין, בד"ץ. בג"ץ פתח את 'השער השלישי' שצהר מנסה לנווט בתוכו. יש אדם שיכנס למסעדה וישאל שאלות- מי המשגיח, באיזה ירק משתמשים, חלק, לא חלק, אבל רוב האוכלוסייה רואה תעודה ואוכלת. אם אפריט- יכול לקום מחר אדם ולפתוח לעצמו גוף כשרות, ואני על בסיס הדבר הזה נכנס, רואה תעודה ואוכל, לא בודק. אני יוצא מנקודת הנחה שאנשים רוצים לאכול במקום כשר, יש אינסוף אפשרויות למקומות לא כשרים. לכן, מדינת ישראל אמרה- השכבה הבסיסית היא ממלכתית. בא בג"ץ ועשה איזו שהיא הרחבה. אנחנו מבינים שהמערכת צריכה לעבור שינוי. אבל, קשה מאוד להכניס שינויים במערכת מאוד שמרנית. אתה רוצה לייצר שינוי מבלי להטיל את העלות על הצרכן. אנחנו מנסים ברמה יום יומית לייצר פתרונות וזה לא פשוט. המערכת מאוד מורכבת והספינה מטלטלת. יש אי ודאות גם לגבי מה בג"ץ יגיד- אם פתאום לא תהיה בלעדיות לרבנות על המילה "כשר"- מה עושים אז? אני לא איש בשורות, אבל, אנחנו מנסים".
"צהר מתפשרים על הכשרות"
מדוע עם בד"ץ אין בעיה מבחינתכם ועם הכשרות של צהר יש?
"אין לנו בעיה שצהר ילכו על מהדרין. אני מקבל כל גוף כשרות שנותן מהדרין, כי הציבור רוצה, אבל הם נכנסים להחמרות, וצהר נכנסים לשכבה שלי, הכשרות הבסיסית. גם אם אני מעדיף שלאדם תהיה לפחות הכשרות של צהר מאשר שהוא יאכל לא כשר לגמרי- בכל זאת אני מרגיש שצהר קפצו למים לפני שהם מוכנים במאה אחוז. השוק הזה נורא קשה, ועם כל מה שאני מתמודד גם צהר צריכים להתמודד. לי יש יותר משאבים מצהר ואני מתקשה, אז איך אתם מצליחים? או שאתם מתפשרים על הכשרות. לדוגמא, המוטו של הרב ליבוביץ עם ארגון "השגחה פרטית" זה שהוא סומך על בעלי העסקים, יש לו אמנה איתם. אבל, כולנו יודעים שברגע שנכנס אלמנט כלכלי זה מקשה. שוק המזון נורא לא יציב וזה מבחן שקשה מאוד להעמיד בו את בעל העסק. זה מורכב. אולי פעם צהר יצליחו להרים מערכת שאפשר לסמוך עליה. אנחנו לא שם", הוא משיב.
