חבלי לידה וגאולה

פרשת השבוע שנאמר בראשה "אשה כי תזריע וילדה" (ויקרא י"ב ב') פותחת בפנינו צוהר אל העולם המופלא של תהליך ההיריון והלידה על משמעויותיו הרבות. ראשית החיים היא אחת מנפלאות הבריאה הנשגבות ביותר. לנוכח הפליאה שבמעשה ההולדה, גוברת התמיהה למקרא המשך הפרשה וטמאה שבעת ימים…ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים…" (שם ב'-ה'), ובהמשך: "ובמלאת ימי טהרה…תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת…וכפר עליה הכהן וטהרה…זאת תורת הילדת" (שם ו'-ז'). מדוע האישה צריכה כפרה, מה חטא חטאה?
הרמב"ן מביא בשם חז"ל את הדברים הבאים: "בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת לא אזקק עוד לבעלי. ועיקר הכוונה בזה, כי בעבור שהיא נשבעת מתוך הצער (צער הלידה), ואין השבועה ראויה להתקיים מפני היותה משועבדת לבעלה, רצתה התורה לכפר לה מעלות רוחה" (ויקרא י"ב ב').
ר' שמשון רפאל הירש (המאה ה-י"ח גרמניה) מפרש את טומאת היולדת, בכך שנפגעה תודעת החירות המוסרית, תהליך ההיריון וההולדה הוא תהליך ביולוגי ופיזיולוגי בעיקרו "…המעשה הנעלה והאציל – שכל עתיד מין האדם תלוי בו, וכל יצירת הנשיות תמצא בו את תכליתה – הוא מעשה האם לצורך האדם המתהווה, אך אין זה אלא מעשה גופני גרידא…משום כך חירותו המוסרית של האדם שנתהווה חייבת לבוא על ביטויה דווקא כאן. כי הנה האם נכנעה זה עתה – מתוך סבילות וייסורים – לכוח הפיזי של חוקי הטבע…" (ויקרא י"ב ב'), כלומר, הטומאה נגזרת מהיות האישה דוחקת את חלומותיה הגדולים בדבר עתידו וייעודו הרוחני והמוסרי של הילד ועסוקה בכאב הפיזי.
לידה טבעית, גם כזו הנטולה סיבוכים ומתקדמת במהירות, מלווה בכאבים קשים של היולדת. על מנת להקל על כאבי הלידה, מקובל בעולם המערבי להשתמש בתרופות שונות, ואף בהרדמה. מרבית הלידות בישראל מתבצעות בהרדמה מקומית הקרויה אפידורל, בה מוזרק חומר מאלחש לחלל האפידוראלי (החלל המקיף את תעלת העצבים של עמוד השדרה) המקדים את אזור האגן ומשכך את כאבי הצירים.
חבלי משיח ביהדות הם הייסורים שיקדמו לזמנו של המשיח, כמו "חבלי לידה". בזמן הגלות נמשלים ישראל לעובר ברחם אימו, ושלב המעבר הוא השלב של "צירי הלידה" וחבלי המשיח. המקור למושג זה נמצא בספר ישעיהו "כמו הרה תקריב ללדת, תחיל תזעק בחבליה, כן היינו מפניך ד'" (ישעיה פר' כ"ו פס' י"ז). ובמקום אחר "מי שמע כזאת, מי ראה כאלה, היוחל ארץ ביום אחד, אם יולד גוי פעם אחת, כי חלה גם ילדה ציון את בניה" (פרק ס"ו פס' ח'). החשש מפני הקושי המלווה את התהליך מביא כמה מחשובי חכמי התלמוד לבקש שלא לחיות בזמן בו יהיו אותם "חבלי משיח", ובלשון התלמוד על אחד החכמים שאמר "ייתי ולא אחמיניה" (יבוא ולא אפגשנו) (סנהדרין צ"ח עמ' ב').
הבקשה שלא לחיות בזמן "חבלי משיח" מלמד עד כמה קשה בעיניהם התקופה שתקדם לגאולה ולביאת המשיח עצמו, ההתגברות על אותם חבלי משיח, חבלי הלידה הלאומיים הם אלו שאנו חוזים בתקופה זו, המאבקים המלווים תהליך זה הם כאב גדול ממש כמעשה הלידה. על כאב זה כתב הרב קוק כי סופם של חבלי משיח אלו לבשם את העולם כולו על ידי מכאוביהם (ע"פ אורות התחייה פסקה מ"ד וכן פסקה ל"ב).
ההלכה קובעת במקרה שהאישה מתקשה בלידתה, והרופאים משערים שהיא עשויה למות מקשיי הלידה, במקרה כזה עדיפים חיי האם על חיי העובר. במקרים בהם ההיריון אינו מסכן את חייה של האישה אך עלול להחריף את מחלתה, נחלקו הפוסקים האם לבצע הפלה. דעת הרב עוזיאל להקל ולבצע הפלה (משפטי עוזיאל ח"ג חו"מ מ"ו), ואילו לדעת הרב משה פיינשטיין אסור לבצע הפלה (אגרות משה חו"מ ח"ב סי' ס"ט ובסוסי' ע"א). במקרה בו ההיריון גורם להחרפת מחלה שאינה מסכנת חיים, אבל גורמת סבל נורא, יש מהפוסקים שהתירו להפיל (מהרי"ט ח"א סי' צ"ז, שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נ"א סעי' ג') ואילו לדעת הרבה פוסקים וביניהם הרב משה פינשטיין אסור להפיל (אגרות משה שם). היריון עלול גם לגרום לאישה לחלות במחלת נפש, עד שדעתה נטרפת עליה. במקרה כזה כתב אחד הפוסקים שמותר להפיל את עוברה, כי טירוף דעת הוא בכלל סכנת נפשות, שהרי היא עלולה לאבד את עצמה לדעת (שו"ת לבושי מרדכי חו"מ סי' ל"ט). בספר נשמת אברהם כתב בשם כמה רופאים פסיכיאטרים, שכיום שישנן תרופות שמסוגלות למנוע את התקפי הדיכאון, אף אם האישה חוששת שתחלה במחלת נפש בעקבות ההיריון אסור לה לבצע הפלה, כזו הייתה דעתו של הרב שלמה זלמן אויערבך (נשמת אברהם חל' חו"מ סי' תכ"ה סעי' ב' הערה 12). שאלה נוספת שדנו בה הפוסקים אישה שחלתה במחלה ממארת, והרופאים אומרים שההיריון מקרב את קיצה, משום שגורם להתפשטות מהירה יותר של המחלה, האם מותר לה להפיל את וולדה? דעת הרב זילברשטיין שחייה קודמים לחייו של העובר, ועל כן מותר להפיל את העובר (נשמת אברהם חו"מ תכ"ה, סעי' ב'), לעומתו הרב וולדינברג כתב שאם האישה מעוניינת להמשיך את היריון, למרות שברור לה שההיריון יקרב את קיצה, במקרה כזה אינה חייבת להפיל. ואף שבדרך כלל אדם מצווה לעשות הכול כדי להמשיך לחיות, בכל זאת כאן כשהמטרה היא שלא לפגוע בעובר, אין עליה חובה לבצע הפלה (שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נ"א סעי' ג').
(תזריע מתורע תשעז)