פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילןאחד העקרונות הדמוקרטיים המרכזיים הוא שלטון החוק. עצם הצורך בציות לשלטון החוק אינו ייחודי למשטר הדמוקרטי. ללא חוק, אין כל דרך לקיים חיים תקינים במציאות שבה בני אדם אינם מסכימים ביניהם על דברים רבים. לפיכך גם חברות "פרימיטיביות" יוצרות חוקים ואף חברת עבריינים נזקקת לקוד התנהגות מוסכם על מנת למנוע מצב של מלחמת הכול בכול (רוברט מ. מק-איבר, מסכת הממשל. תרגום: יוסף עזריאל, תל-אביב: הוצאת יחדיו, 1966, פרק 4)
לדעת הפילוסוף האנגלי תומס הובס, החוק בחברה אנושית שונה מהחוק השורר בעדת דבורים או נמלים, שכן אין הוא ביולוגי, אלא תוצר חברתי תרבותי. המניע הראשוני ליצירת חוקים הוא תועלתני כפי שכבר ציין המשורר הרומאי הדגול לוקרציוס בספרו :"על טבע היקום":
" חוק חקקו אנשים לשמרו, כי ראו בו תועלת.
האלימות נמאסה עליהם, ריב אחים ומלחמת.
עד כדי כך הוגיעום, שרובם ככולם החליטו
עול של חוקים לקבל על עצמם, אם כי צר וקשה הוא."
(טיטוס לוקרציוס, על טבע היקום. תרגום:שלמה דיקמן, ירושלים:מוסד ביאליק, תשכ"ב:285).
אחד הויכוחים החשובים ביותר בהיסטוריה המערבית באשר לשלטון החוק, התקיים באתונה במאה החמישית לפה"ס בין הסופיסטים לבין סוקרטס. הסופיסטים יצרו הבחנה ברורה בין "פיזיס" לבין "נומוס". בעוד שהראשון מתייחס לחוקי הטבע הנצחיים והאוניברסאליים התקפים תמיד, הרי שהשני מתייחס לחוקים אנושיים המחוקקים לתועלת קהילה מסוימת. לפיכך חוקים אלו הם רק יחסיים, והציות לחוקים הללו אינו נובע מתוך אמת נצחית הגלומה בהם, אלא לאור הסכמות חברתיות במקום מסוים ובזמן מסוים ועל מנת למנוע אנרכיה. לעומתם, סבר סוקרטס, כי חוקים אמיתיים צריכים להיות אוניברסאליים ולהתבסס על הצדק המוחלט. עם זאת, סוקרטס עצמו לא היה מוכן למרוד בחוקיה של אתונה, כאשר זו גזרה עליו עונש מוות בלתי מוצדק בעליל. נימוקו היה שהחוקים הם כמו הורים שילדו וגידלו את הילד ואסור לו למרוד בהם. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי סוקרטס עצמו בשעה שנדרש להיות מעורב בהריגת אנשים חפים מפשע, לא היה מוכן לציית להוראות שקיבל. לסוגיה זו של גבולות הציות לחוק והצדקת אי ציות במקרים מסוימים נידרש אי"ה בהמשך דיוננו על שלטון החוק ביהדות.
יש להבחין בין מקור החוק לבין הסמכות המופקדת על שמירתו. בעולם הקלאסי ייחסו את חוקות המדינות למחוקקים קדומים בעלי שאר רוח יוצא דופן (ליקורגוס בספרטה, סולון בדמוקרטיה האתונאית). לעומת זאת, בשבטים שונים התקיימה התפיסה לפיה החוק קיים מקדמת דנא ואינו תלוי בתבונה אנושית. בדתות המונותיאיסטיות האל הוא שנתפס כמקור החוק הדתי, שניתן בהתגלות. בין כך ובין כך הסמכות הפוליטית והמשפטית הן המופקדות על אכיפת החוק על מנת לקיים סדר חברתי.
תפיסת הריבונות שהתפתחה במאות ה-16 וה-17 עם עליית המדינה המודרנית, חותרת לכך שהשלטון במדינה יהיה מרוכז בידי גורם אחד, וזאת בניגוד למציאות הפיאודלית בימי הביניים. בשלב הראשון, המדינה המודרנית התבטאה בעליית המלוכה האבסולוטית, שבה דברו של המלך היה חוק והמלך נתפס כשולט בחסד האל. אולם במאות ה-17 וה-18 התפתחה תפיסה יותר דמוקרטית הרואה ביחידים את המקור לחוק. המדינה מבוססת על הסכמה העולה מלמטה, והעם הוא מקור החוק. זו תפיסה חילונית של שלטון החוק, במובן של חוק כיצירה אנושית, גם אם האנשים הם אנשים מאמינים. תפיסה זו הלכה והתבססה ככל שהמדינות המערביות הפכו ליותר דמוקרטיות וליותר ליברליות. תפיסה חילונית זו של שלטון החוק מקובלת בבירור על ידי הדוגלים בתפיסה משפטית פוזיטיביסטית, לפיה המשפט נוצר על ידי בני אדם לטובת בני אדם בחברה נתונה. תקפות החוק אינה תלויה בתוכן הערכי שלו. אולם גם יריבי הפוזיטיביסטים, חסידי גישת משפט הטבע בגרסאות בנות ימינו של התפיסה, הסבורים כי על המשפט להתבסס על עקרונות מוסריים אוניברסאליים, הקודמים לנורמות חברתיות מסוימות ומחייבים אותם, מתבססים על תפיסה חילונית של החוק.
אחד המאפיינים הבולטים של עיקרון שלטון החוק בחברה דמוקרטית מודרנית הוא שהשלטון מצוי בידי החוק ולא בידי האדם, גם לא השליט או המחוקק. לפיכך, הכול כפופים לחוק ועליהם לפעול בהתאם לחוק. אלא שכאן מקובל להבחין בין שלטון החוק במובן הפורמאלי לבין שלטון החוק במובן המהותי. במובן הפורמאלי, שלטון החוק מתקיים כל אימת שקיים ציות לחוקים הקיימים. לעומת זאת, שלטון החוק במובן המהותי מתקיים רק כאשר החוק בתכניו תואם את הערכים הדמוקרטיים.
(ויקרא תשעג)
