ד"ר יצחק קניגסברגהפסוקים: "אשה כי תזריע וילדה זכר, ואם נקבה תלד" וגו', מתייחסים לתהליך הלידה הטבעית מאז לידתם של קין והבל לאדם וחוה, ועד לימינו. הלידה היא השלב האחרון של תהליך מורכב ומסתורי כלשהו, שתחילתו בפעולת ההפריה, והמשכו בתהליך ההריון, שבו מתפתח העובר ברחם אמו.
כיצד מתבצע תהליך ההפריה הטבעית בגוף האישה? פעם בחודש יוצאת ביצית בשלה מן השחלה – שלב זה נקרא ביוץ. כאשר ביצית בשלה משתחררת מהשחלה, היא נעה לעבר החצוצרה ושם היא מחכה לתא זרע שיגיע מכיוון הרחם ויפרה את הביצית. במקביל, רירית הרחם מעבה את עצמה כהכנה לקליטת הביצית המופרית. לאחר ההפריה מתחילה חלוקה של הביצית המופרית, והיא נודדת אל עבר הרחם, משתרשת על אחת מדפנות הרחם והעובר מתחיל להתפתח.
שלב ההפריה הוא השלב הקריטי להמשך תהליך ההריון שבסופו הלידה.
כאשר קיימת בעיית פוריות, המונעת את התפתחותו הטבעית של ההריון ברחם האישה, ניתן לבצע הפריה חוץ גופית. בעיות פוריות קיימות אצל גברים, נשים ואף אצל שני בני הזוג . הפריה חוץ גופית מהווה תחליף לתהליך אשר קורה בחצוצרות האישה.
כיצד מתבצע תהליך ההפריה החוץ גופית במבחנה? האישה לוקחת תרופות הורמונאליות אשר גורמות להבשלה של מספר זקיקים בשחלה, הזקיקים מתפתחים לביציות בשלות, וברגע המתאים מוציאים אותן מגוף האישה. במקביל, הגבר מתבקש לתת זרע. תאי הזרע עוברים סינון ושיפור, בכדי להגדיל את יכולתם להפרות את הביצית. הביציות השאובות מונחות בכלי אחד עם תאי הזרע עד להיווצרות הפריה. במידה והתרחשה הפריה, הביצית תתחיל להתחלק. ברגע שתגיע הביצית המופרית לגודל של 6-12 תאים, יוחזרו 3-4 ביציות מופרות לרחם האישה. האישה עוברת טיפול הורמונאלי מתאים, המכין את רחמה לקליטת היריון. (פוריות ופריון)
כמו בכל פיתוח טכנולוגי חדש, ובמיוחד כזה שנוגע בנזר הבריאה , מתעוררות שאלות הלכתיות, אתיות ומוסריות ביישום הפיתוח, הלכה למעשה. היהדות גמישה יותר מהנצרות והאסלאם בגישתה לנושאי ההפריה המלאכותית. העקרונות המנחים אותה הם: א' – שיתוף האדם במעשה הבריאה, בבחינת "אשר ברא אלוקים לעשות" – האדם מצווה להמשיך ולעשות את אשר ברא אלוקים בששת ימי המעשה. ב' – על הרופא חלה החובה לרפא את האדם מחוליו, בבחינת "ורפא ירפא" . אם המחלה היא חוסר אפשרות להביא ילדים לעולם בצורה טבעית, יש "לרפא" אותו בצורה מלאכותית, ובלבד שיעמוד בקריטריונים שההלכה קבעה. על הקריטריונים האלה נחלקו חכמי דורנו מאז הוחל השימוש בהפריה חוץ גופית . (1978 – אולדהם ,אנגליה).
כאשר ההפריה החוץ גופית מתבצעת בזוג הנשוי כדת וכדין, רוב הפוסקים מתירים את ביצוע ההפריה, בכפוף לפיקוח מחמיר על זהות הביצית והזרע (שאכן שייכים לבני הזוג) במהלך ההפריה במעבדה. השאלה במקרה זה היא: האם קיים הבעל את מצוות פרו ורבו, כשההפריה לא נעשתה על ידי ביאה טבעית. חלק מהפוסקים גורסים שהבעל לא קיים את המצווה וחלק אחר קובעים שהוא קיים את המצווה , ומכל מקום הוא קיים "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיה מה') – יישוב העולם, כחלק ממצוות פרו ורבו. (תחומין כרך יד' , ע' 156 )
המחלוקות בין הפוסקים מתחדדות, כאשר הביצית ו/או הזרע המשמשים בהפריה החוץ גופית, באים מתורמים זרים, עקב פגמים ביולוגיים בביצית ו/או בזרע בני הזוג. הבעיות ההלכתיות, האתיות והמוסריות מתגברות, כאשר הביצית ו/או הזרע של בני הזוג או התורמים, עוברים הפריה חוץ גופית ומוחדרים לרחם פונדקאית, שנשכרה על ידי בני הזוג לצורך הריון ולידה. הסיבוך ההלכתי מתעצם, כאשר התורמים או הפונדקאית הם גויים.
ההפריה החוץ גופית מתורמים זרים נושאת בחובה בעיות של נישואי אח ואחות, כאשר צאצאי הנתרמים השונים מתורם משותף, עלולים לבוא בברית נישואים. מעבר לאיסור החמור של גילוי עריות ,נישואים אלה יכולים להביא לעולם ילדים עם פגמים גנטיים, השכיחים בנישואים של קרובי משפחה מדרגה ראשונה.
בתרומת זרע מגבר זר עולות וצצות שאלות של ממזרות ( לאלה הגורסים שלא צריכים פעולת ביאה לקביעת ממזרות, אלא מספיק שזרע זר יבוא במגע עם ביצית אישה נשואה), של אבהות על הילד שייוולד (לעניין ייחוס – כהן, לוי, ישראל, ירושה וכ"ו).
בתרומת ביצית מאישה זרה, והפרייתה על ידי זרע הבעל, כאשר הביצית המופרית מוחדרת לרחם אשתו, שעוברת את תהליכי ההריון והלידה ,עולה השאלה: מי היא אם הילד – האישה שתרמה את הביצית, או אשת הבעל שילדה אותו? מבחינה גנטית הוולד נושא את הגנים של תורמת הביצית, ולכן היא תוגדר כאם הילד. מאידך, אשת הבעל נשא אותו ברחמה וילדה אותו, ובשל כך היא תהיה זכאית לשאת את התואר- אם הרך הנולד. (תחומין כרך כח' , ע' 392 )
במקרה של פונדקאית, הנושאת ברחמה עובר שנוצר מהפריה חוץ גופית של בעל ואישה נשואים כדת, השיקולים זהים אך במהופך. האם האישה החוקית שתרמה את הביצית היא אם הילד, או האם הפונדקאית יכולה לטעון לאמהות על פרי בטנה.
אלה הן מקצת הבעיות שאיתן צריכים להתמודד חכמי הדור, אשר שתי מגמות צריכות לעמוד לנגד עיניהם: זכויות הפרט של הזוג הדורש להביא צאצא לעולם ולקיים בצורה זו או אחרת את מצוות פרו ורבו, מול טובת הציבור הזכאי לדרוש שלא ייוולדו ממזרים בישראל, ולא תהיה תופעה של גילוי עריות המוני, במישור ההלכתי – חברתי , ושלא יוצף בילדים עם פגמים גנטיים, במישור הבריאותי. ככל שהפיקוח הממוחשב על התורמים והנתרמים יהיה קפדנית ומדויקת יותר, כך ייקל על חכמי הדור להתיר יותר את השימוש בהפריה חוץ גופית מתורמים זרים. הפיקוח הצמוד והמעקב המתמיד חייבים להיעשות, גם אם כתוצאה מכך נאלץ לפגוע בצנעת הפרט של בני הזוג הנדון,שכן טובת הציבור מחייבת זאת.
גופים שונים העוסקים באתיקה רפואית בעולם משוועים למוצא פי היהדות בנושאים רגישים אלה. אשרינו שזכינו להגשמת דברי הנביא ישעיהו ( ס',ג'): "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ". על חכמי הדור מוטלת החובה לפעול כך שנהיה ראויים לאמון הזה.
(תזריע מצורע תשעב)
