הרגישות להוריו של הרך הנימול

הסידור הפנימי של הפסוקים בתחילת הפרשה תמוה וכך נאמר ויקרא יב (ב – ד):
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ
ּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ
הפרשה פותחת בדיני הטומאה של אישה יולדת אבל בעיצומה של פרשת היולדת נקטע הרצף בציווי על מצות מילה ביום השמיני. מה הקשר בין מצוות מילה לטומאת האם היולדת? התורה קובעת שהאישה היולדת תהיה טמאה שבעת ימים ולכאורה היינו מצפים, שהתורה תמשיך ותאמר וביום השמיני תהיה האישה טהורה. מה באה התורה ללמדנו שביום השמיני הבן ימול בתוך פרשת טומאת היולדת? יתכן וסדר הפסוקים מלמד, שקיימת זיקה בין טומאת האישה לבין מועד מילת הבן. זיקה זו מנוסחת במדרש אגדה, המסביר את הטעם למצות המילה ביום השמיני
(נידה לא ע"ב) :
שאלו התלמידים את רבי שמעון בן יוחאי: ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים.
ומסביר רש"י, שכולם שמחים בעת, שאוכלים סעודת מצוה ואביו ואמו עצובים, שאסורים אחד עם השני מפאת טומאתה של היולדת. דהיינו ניתן לערוך ברית מילה רק לאחר שהאישה היולדת טהורה. יתכן ורשב"י דורש את דרשתו מתוך סמיכות הפסוקים, שבין מצות מילה לטומאת אישה יולדת. דהיינו, רק בגמר שבעת ימי הטומאה ניתן למול את התינוק. והטעם לכך, שההורים ישמחו עם כל שאר הציבור שמגיע לאותה סעודת מצוה. חשוב לציין שכיום דין זה אינו קיים ותהליך ההיטהרות של אשה יולדת זהה לאשה נדה. בכל אופן שיטה זו שונה מהותית משיטתו של הרמב"ם במורה נבוכים (חלק שלישי פרק מט) שלדעתו מדובר בטובת התינוק וז"ל: 'והטעם שהמילה בשמיני, מפני שכל חי בזמן שנולד חלוש מאוד בתכלית לחותו, וכאילו הוא עד כה בבטן, עד עבור שבעה ימים, ואז נחשב מן היוצאים לאוויר העולם'. שיטת הרמב"ם מבוססת על דברי המדרש: (דברים רבא כי תצא) : 'ולמה התינוק נימול לשמונה ימים? שנתן הקב"ה רחמים עליו, להמתין לו עד שיהא בו כוחו'. עמדתו של רשב"י בזיקה שבין טומאת האשה למועד הברית אומצה על ידי רב אסי שאף הרחיק לכת וקבע, שמילה לתינוק ביום השמיני מותנית בלידה שמחמתה האם נטמאה. אולם, כאשר האם אינה טמאה בלדתה כגון: ניתוח קיסרי יש למול מיידית, וזו לשונו (שבת קלה ע"א):
אמר רב אסי: כל שאמו טמאה לידה – נימול לשמונה. וכל שאין אמו טמאה לידה – אין נימול לשמונה. שנאמר: 'אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו'.
כלומר, תקופת טומאתה של האישה קובע את יום המילה. הצורך בשמונה ימים נובע מכך שהאישה טמאה שבעה ימים. שיטת רב אסי לא נפסקה להלכה וכל הזכרים נימולים לשמונה ימים. אולם מתוך דרשתו הרעיונית של רבי שמעון בן יוחאי ניתן ללמוד עד כמה בקשה התורה להתחשב בהורים. גם כאשר עורכים סעודת מצוה של ברית מילה לרך הנימול יש להימנע מסיטואציה, שההורים יימנעו משמחה בשל איסור טומאת היולדת.
(תזריע מצורע תשעב)