הרב ארי לנדאבפרשת השבוע אנו פוגשים סוג מוזר מאד של צרעת (פרק יד') "(לג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: (לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת:" אנו מבינים כי הצרעת כמחלה יכולה לפגוע בגוף האדם. בפרשת תזריע קראנו עליה שיכולה גם לפגוע בבגד. ניתן לומר שגם נתון זה מוזר, אך הקשר בין הגוף לבגד הצמוד לו נותן לנו אפשרות לפרשנות שתעזור לנו בהבנה. אך, צרעת בקירות הבית, זה ממש קשה להסבר. מפרש הרמב"ן את העניין בדונו בנושא צרעת הבגד (יג', מז') "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת – זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו". הרמב"ן טוען כי הצרעת איננה מחלה טבעית אלא מחלה רוחנית אשר פוגעת בגוף האדם. הפגיעה בגוף האדם אשר מבשרת כי נפגם הקשר האלוקי שלו, יכולה לחול לא רק בגוף אלא גם בנכסי האדם כגון בגדו או ביתו, המסר הוא אותו מסר, יש כאן קלקול רוחני. אך חז"ל במדרש נותנים הסבר חינוכי לצרעת הבית (ילקוט שמעוני, מצורע רמז תקסה) " ת"ל ובא (אשר לו הבית) והגיד לכהן, ידקדק הכהן – כיצד בא הנגע לביתו, לאמר, יאמר לו הכהן דברי כבושים: בני אין הנגעים באים אלא על לשון הרע, שכן מצינו במרים שלא נענשה אלא על לשון הרע שנאמר השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם וגו' זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וכו', מה ענין זה לזה אלא ללמדך שלא נענשה אלא על לשון הרע, והרי דברים ק"ו ומה אם מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה כך נענשה, על אחת כמה וכמה המדבר בגנותו של חברו בפניו, ר"ש בן אלעזר אומר אף על גסי הרוח נגעים באים שכן מצינו בעוזיהו שנאמר וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וגו'". ע"פ חז"ל צרעת הבית היא פגיעה ראשונה שאמורה לעורר את האדם לתקן פגמים רוחניים קשים כמו לשון הרע וגסות הרוח. במדרש אחר הם נותנים הסבר הגיוני לסדר הופעת הסוגים השונים של הצרעת (ויקרא רבה פר' יז') " ואף נגעים הבאים על האדם תחלה הן באים בביתו, חזר בו -טעון חליצה, ואם לאו -טעון נתיצה, הרי הן באים על בגדיו, חזר בו – טעון כביסה, ואם לאו – טעון שריפה, הרי הם באים על גופו, חזר בו – יטהר, ואם לאו – בדד ישב". סוגי הצרעת השונים מהווים תהליך חינוכי מתמשך. בתחילה הבית נפגע, זה יחסית קל, אפשר להאשים גם את הקבלן, אבל הכהן נותן דברי כיבושים ומכריז כי האשם הוא בעל הבית ומצבו הרוחני. אם הפנים בעל הבית את המסר הרי חולצים את החלק הפגום והכל חוזר למסלול התקין. אך אם לא נעשה תיקון, אזי הבית ינתץ. אם גם אז לא יבוא תיקון, תבוא צרעת ותפגע בבגד. שוב האדם יידרש לתיקון. במידה ולא ישנה דרכו גם אחרי רמז כל כך צמוד לבשרו, בסוף תבוא המכה הכואבת ביותר והיא נגע הצרעת בגוף. הדבר המעניין הוא כי חז"ל מביאים בתוספתא (מס' נגעים פ"ו הל' א' וכן בגמ' סנהדרין עא'/א') "בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, למה נכתב? אלא לומר לך דרוש וקבל שכר, ר' אלעזר בר' שמעון אומר מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתה סגירתה, ר' שמעון בן יהודה אומר איש כפר עכום מקום היה בגליל שהיו מציינין אותו שהיו אומרים אבנים מנוגעות היה בו" על פי דעה אחת, צרעת הבית איננה יכולה לקרות במציאות. נכון כי ישנן שם דעות חולקות הטוענות כי קרו מקרים כאלו בארץ. אך, לדעה בראשונה, מה המשמעות של דין זה שכולו מיועד לדרוש ולקבל שכר? ע"פ ההסבר הקודם של חז"ל במדרש בילקוט שמעוני ובויקרא רבה ניתן לומר כי התהליך החינוכי אותו עובר מקבל צרעת הבית איננו מחייב רק אם באמת הבית נפגע בצרעת. עצם לימוד הנושא צריך לעורר את האדם לגלות בסביבתו דברים מוזרים וחריגים אשר מבשרים לו כי יש אצלו קלקול רוחני – מידותי. מי שהפנים את הלימוד של צרעת הבית, ודאי יהיה ערני לכל קלקול בסביבתו הקרובה וימהר לתקן עצמו בעיקר בלשון הרע ובגסות הרוח.
(תזריע מצורע תשעב)
