סלחתי כדבריך

התשובה והסליחה יונקות שתיהן את כוחן ממידת הענווה.

קשה לנו בני האדם לסלוח. האגו לא נותן ולא שמח עם הסליחה. האגו הוא זה שלוחש לנו באוזן כל הזמן- 'למה שתסלח לו בכלל… הרי הוא אשם… הוא התחיל… לא מגיע לו שתסלח לו…שהוא יבקש סליחה קודם…ובכלל על מה שהוא עשה לך אין סליחה ואין כפרה…', וכך הלאה על זה הדרך, האגו המנופח שלנו לא מאפשר לנו לבקש סליחה, שהרי סליחה משמעותה להודות שאולי טעיתי, שאולי כשלתי, שאולי הגזמתי, שאולי התעלמתי…והרי כל זה לא יכול להיות…הרי אני אדם נטול חסרונות וכשלונות, ולא יכול להיות שחטאתי ושנפלתי… הרי לא יכול להיות שאני עם כל השכל והכישרון שלי טעיתי, ולכן מה לי ולסליחה ? מה פתאום שאני אבקש סליחה ממישהו ? אם כבר ההיפך, הוא זה שצריך לבוא אליי לבקש סליחה על מה שהוא עשה לי, הם כולם צריכים לבקש סליחה על העוול שעשו לי ושלא כיבדו אותי כראוי לי… וכך הלאה והלאה ממשיך הקול הפנימי הזה להדהד בראש ומגמתו אחת- ניפוח האגו, ומניעת בקשת הסליחה.

כך גם לגבי התשובה. גם כאן הקול הפנימי של האגו לוחש ומהדהד בעוצמה באוזן ואומר- על מה בעצם יש לי לחזור בתשובה ? מה כבר עשיתי רע? אני בסך הכל בן אדם טוב, אוהב לעזור, אדם הגון וישר ברוב המקרים, לא גנבתי ולא רצחתי, אז בעצם על מה יש לי לעשות תשובה ? אם כבר שאחרים יעשו תשובה על מה שהם עשו לי…אני בסך הכל בחור טוב…כשמבקשים ממני לעזור למישהו או במשהו אני בדרך כלל מוכן ונרתם לעזור, אני בסך הכל יהודי טוב וכשר, אז על מה יש לי לעשות תשובה ?

מערים הקושי והחסם הגדול ביותר בפני התשובה והסליחה הוא האגו הגדול והמנופח שלנו, שפשוט עומד על המשמר ולא נותן לנו לשנות ולהשתנות, שלא מאפשר לנו לצאת מאזור הנוחות ולהודות בטעות ובכישלון, שדואג לפמפם לנו כל הזמן עד כמה אנחנו טובים ומוכשרים וכמעט מושלמים.

משה רבנו נפרד מאיתנו בפרשת השבוע : " וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא". מותיר אחריו מאה ועשרים שנה מרתקות שתחילתן בתיבה השטה על היאור, המשכם בארמון מלך מצרים, ואח"כ ביציאה לאחיו וההתערבות כאשר הוא רואה איש עוולות וחוסר צדק, אח"כ שנים ארוכות במדיין, חזרה למצרים, הוצאת העם ממצרים, הורדת התורה לעם, הנהגתם במדבר 40 שנה עד הביאם אל מפתנה של הארץ המובטחת. סיפור חיים מדהים של אדם אחד שדיבר עם אלוקים פנים אל פנים וששינה את ההיסטוריה האנושית והיהודית.

ואחרי כל זה, יתואר משה בתכונה ובמידה המרכזית שלו, שהיא בעצם נתנה לו את הכוח העוז והתעצומות לעשות את כל מה שעשה: " וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

האיש העניו הזה לא מהסס לבקש ולדרוש מה' שיסלח. לאחר שהוא פונה אליו במילים: "..ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים". הוא פונה אל ה' ומבקש "סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה" , ותשובת ה' תהיה-  "וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ".

משה זכה לכך, כי הבקשה שלו באה מאדם וממקום של ענווה.

היכולות לשוב בתשובה ולסלוח, נובעות שתיהן וקשורות במהותן ובטבורן לאותה מילת קסם שהיא סוד ויסוד החיים- הענווה. לכן רק משה העניו מכל אדם יכול לבקש מה' שיסלח, ורק בזכות עוצמתו תעוזתו מנהיגותו ובעיקר ענוותנותו, זכה העם לשמוע את המילים המפורשות- "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ".

(פורסם בתשע"ט)