הרב יצחק נריה
יו"ר קרן "אחד לאחד"
על אף שמהבטן וממבט ראשון מתבקש לענות על שאלה הזו ודאי, למה לא? אמת היא שזו שאלה הלכתית רחבה שיש להתבונן בה. מתוך התבוננות ודיון יתבאר בעז"ה ענין מעשר כספים וקמחא דפסחא.
כלל נקוט בידנו ביחס למעשר כספים, "אין אדם פורע חובו ממעות מעשר". למשל, אדם אשר חבט בעני והתחייב לו דמי נזקו, לא יכול לשלם את חובו ממעות מעשר, רק בגלל שהניזק עני. או למשל יישוב שפרנסיו החליטו לבנות בית כנסת והשיתו תשלום על חברי הקהילה, מעיקר הדין – לא ניתן לשלם בכספי מעשר, כי נמצא המשלם פורע את חובו לקהל מכספי מעשר.
לאור זה הבה נתבונן ב"קמחא דפסחא". יסוד הדין ברמ"א בתחילת הלכות פסח ומקורו מהאור זרוע וזה לשונו: "מנהג הקהילות להשים מס על הקהל לצורך החטים ליתן בפסח לעניי העיר כדאיתא בירושל' פ"ק דב"ב. א"ר יוסי בר בון לחיטא דפסחא, שנים עשר חודש בין לישא בין ליתן פירוש אם שהה בעיר י"ב חודש. אם הוא עשיר יש לו ליתן חלקו המגיע לו ואם הוא עני נותנין לו.."
עולה מדבריו, שמדובר על מס! כמו"כ, ה'משנה ברורה' מעיר שאין צורך ב-12 חודשים, אלא המדד הקובע הוא רצונו של האדם להשתקע בעיר או ביישוב.
ובכן, אם מדובר במס – זאת חובה אישית המוטלת על כל אחד ולפיכך לא ניתן לשלם אותו מכספי מעשר. אלא שיש לדון, מה ראו חכמינו להתקין מס כזה? ועוד, הרי בכל חג שומה עלינו לשמח את העניים וזה כלול במצוות התורה 'ושמחת בחגיך' – לא רק לשמוח אלא לשמח וכפי שכתב הרמב"ם בלשונו הנפלאה "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה, הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים. ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר 'זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם', ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר 'וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם'…"
בשער הציון מביא ה'חפץ חיים' שני נימוקים לתקנה זו בפסח ובעצם הקדימו את המצווה לפני החג ולא המתינו עד בוא החג.
1. ואפשר דמשום זה תקנו קדמונינו בפסח יותר משארי רגלים, שהוא זמן חירות ויושבין מסובין וכל אחד הוא וביתו ברוב שמחה אין זה כבוד לה' שהעניים יהיו אז רעבים וצמאים, ועל כן נותנין לו קמח על כל ימי הפסח שיוכל גם הוא לספר יציאת מצרים בשמחה.
2. ועוד טעם פשוט דחמץ אינו רשאי לאכול ומצה אינו מצוי כל כך להשיג לקנות ואם לא יכינו לו על כל ימי פסח אפשר שיישאר ברעב, או יוכל לבא לידי קלקול ומצאתי זה הטעם במטה יהודה.
המציאות כיום היא שאין מס קהילות, רובנו תורמים לארגונים ארציים ללא קשר לקהילה בה אנו חיים ועדיף כמובן לתרום לקהילה שלך, כמו"כ, אין לנו כיום מנגנוני כפיה ולכן אין זה נחשב מס. דהיינו – התקנה ביסודה היא מס, אבל כיום איננה מס אלא ביטוי של רצון טוב, ממילא ניתן לתת ממעשר כספים.
אמנם כאשר דנתי בדבר עם מו"ר הרב אביגדור נבנצל, הוא העיר שכיוון שכיום רבים מקיימים את מצוות "ושמחת בחגיך" ביחס לעניים ע"י מתן קמחא דפסחא, שוב זה חובה מהתורה ולא ניתן לתת ממעות מעשר. לכן למעשה ראוי שכל אחד ייתן סכום מסויים לקמחא דפסחא מעבר למעשרותיו, ודי בסכום קטן כדי לצאת ידי חובה, ואת השאר יכולים לתת ממעות מעשר. ובמיוחד כיום שניתן לעשות זאת במהירות, בטלפון או באתר אינטרנט והטרחה כאן מועטה – על אחת כמה וכמה…
(אחרי מות תשעו)