אמת כנה – קונה

לאחר שעברתי דירה להרצליה, פעמים רבות נשאלתי בהרמת גבה- זה שאתה מזמין אורחים מהחוף, נו, שיהיה, אבל מה עם הילדים שלך?
זה מזכיר לי שפעם ידיד בניו יורק דיבר איתי באריכות על כך שכדאי מאד שאלבש שחורים, "ולמה?" שאלתי, "הרי לא גדלתי כך?"
"אם לא בשבילך, אז בשביל הילדים", הוא ענה.
"הילדים שלי צריכים חיבוק, וכנות, לא חלוק", עניתי.
אחרי כחודש פגשתי אחיין שלו באירופה, הולך ברחוב ללא מלבוש עליון, שאלתי אותו מה קרה, והוא ענה לי: "עד היום הלכתי כך בשביל הסבא, אבל מאז שהסבא נפטר, למה לי לעשות משחקים?"…
צחקתי, הדוד אומר ללבוש "בשביל" הילדים, והילדים לובשים "בשביל" הסבא, ובשביל ובשביל… ואני חושב על הכנות ביחסים, והאם לזה חינוך ייקרא…
לעניין בו פתחתי, אם זה לא בסדר שאני מארח את מי שאני מארח, מבחינת צניעות ונושאי שיחה, אז זה לא בסדר, נקודה. ואם זה בסדר, אז אין מה להחביא מהילדים. כי זה בסדר. ואת המורכבויות הם כבר יבינו.
במקומות רבים אפשר לשמוע: "ששש לא ליד הילד".
למה? הילד טיפש? הוא לא יקלוט אם נעשית מניפולציה? איזה מין חינוך זה?
יש לי חבר ממשפחת רבנים. בשלב מסוים הוא נהיה יותר "מודרני" ודאגו לו, אז הגיע אליו רב קהילה חשוב לדבר איתו, ואמר לו: "גם אני רואה סרטים, שומע מוסיקה לועזית, אבל רק שלא ידעו. יש כמה דברים שצריך כלפי חוץ שיהיו בסדר"… אתם הבנתם את זה? כי אני פחות.
התובנה הזו, לטעמי, חוצה מגזרים, כי לכל מקום יש את הקודים שלו…
כנות, אמת ויושר, האין הם הבסיס של החינוך? אם הילד שואל אותי על משהו שלא "חלק" אצלי, אני לא יכול פשוט להגיד את האמת, שאני בן אדם, שנופל לפעמים, למשל? אולי דווקא זה מה שיבנה אמון אמתי וחוסן אצל ילדינו?
כיום, האינטרנט פתח הכל. כל מה שנסתיר מהילד הוא כבר יגלה מתישהו. וזו התמודדות לא פשוטה. אבל דווקא דרך האתגרים הללו ה' מדבר אלינו. אם המציאות השתנתה אז גם החינוך דורש ריסטארט. אם ילד כיום שואל שאלות שפעם לא ידע לשאול, אולי זה אומר שעלינו שלב וצריך להפסיק לפחד ולחשוש. הילד קולט את "תנועת הנפש" שמאחורי המילים, וזה מה שבאמת חשוב.
רש"י בתחילת הפרשה אומר שדבר האלקים מגיע אל משה מבין שני הכרובים. הכרובים הם פני תינוקות, אולי דבר ה' במציאות הדינמית, מגיע אלינו מתוך השאלות של הילדים? מתוך ההתמודדויות החינוכיות דווקא…
ואם דברנו על כנות אסיים בסיפור: לפני כמה שנים הייתי צריך לפגוש מישהו בשווייץ. ידעתי שהוא אחד התורמים של "יד עזרה", מפעל החסד של ר' אשר פריינד זצ"ל. ר' אשר היה אדם חריג ולא מיינסטרימי בשום דבר, וסקרן אותי איך גביר אירופאי ו"מסודר" מצא את עצמו חסיד של ר' אשר שהיה קצת "זרוק" ואנרכיסט בתכונותיו. שאלתי אותו והוא סיפר לי שהגיעו אליו לפני שנים לבקש שיתרום לול תרנגולות ענק לצורך ביצים לחלוקות המזון שלהם. הוא הגיע לישראל במיוחד לראות את הלול נחנך, וציפה, כדרכם של גבירים, לאירוע מכובד. אלא שר' אשר סייר איתו בלול, ואז אמר לו כך: "בטח נורא חיכית לראות שלט עם השם שלך, אז אל דאגה, הוזמן השלט, אבל לא נתלה אותו בכניסה ללול, אלא נקבע אותו ברצפה שתחת התרנגולות, כך הן יעשו את צרכיהן על השלט… אבל כיון שהכבוד שלך זה נורא חשוב, אל תדאג, ברבות הזמן התרנגולות ילמדו את שמך, ובשש בבוקר כל המושב ישמע במקום קוקוריקו, יוסל'ה, יוסל'ה…".
הוא היה בהלם כיון שרגיל שמכרכרים סביבו בחנופה, ופה, משקפים לו בפרצוף את תאוותו לקצת "כבוד"… זה קנה אותו ומאז הוא נהיה חסיד אדוק…
כי אמת כנה– קונה!
(ויקרא תשעח)